יום האישה? נמאס עליי

הנה הגיע שוב יום האישה, ובכנות? נמאס עליי. כן, אני אישה ונמאס עליי יום האישה, זהו אמרתי (כתבתי) את זה בקול רם. יום האישה הבינלאומי מסמל את המאבק הכלל עולמי לשוויון מגדרי. בתחילת המאה העשרים יצאו נשים במדינות אירופה להפגנות על זכות הבחירה שלהן, בארה"ב נשים הפגינו על תנאי ההעסקה מחפירים וברוסיה נשים דרשו לשנות את פני החברה ומתן זכויות לנשים. אין ספק, כברת דרך עצומה ומשמעותית עברנו מאז ועם קום מדינתו הקטנה הוכרז על שוויון.

זו תמימות לומר שיש שוויון בין נשים לגברים, עם זאת המפתח לשוויון בעיני אינו טמון בחקיקה. הוא טמון בנו. בעשייה היומיומית, בחברה, בחינוך, בדברים הפשוטים שאנחנו פוגשים מידי יום ביומו, כתבתי על כך בשנה הקודמת.

העשייה היומיומית היא המפתח לשוויון

אני עצמאית, נשואה לבן זוג שמהווה עבורי שותף לעשייה לכל דבר ואמא לשלושה: בן (9) ושתי בנות (6,3). ישנם ימים בהם אני עובדת עד שעות מאוחרות, מאוד מאוחרות. יש לי סביבה תומכת שנותנת גב בכדי שאוכל לעשות את הקריירה שבחרתי לעצמי ובן זוגי בראשה.

לא הייתי צריכה לבקש לעשות קריירה, לא הייתי צריכה לבקש ממנו שיהיה עם הילדים, כפי שרבים שואלים. ממש לא! הוא שותף. שותף לבחירה, שותף לעשייה, שותף לגידול הילדים, שותף לכביסות, שותף לבישולים, ש-ו-ת-ף. יש לשנינו את אותה הדיפלומה בניקיון, תחזוקה וגידול ילדים ואנו תומכים בקריירה אחד של השני. ועדיין, כשרואים אותי מגיעה מאוחר, לא פעם יש צקצוקים, אנשים ששואלים אם יש לי סידור לילדים ועוד שאלות שכאלה, שאני בספק אם איי פעם שאלו את בן זוגי.

לבחור כל יום מחדש

מתוך הבחירה שלי, מתוך המקום הלא מתנצל, מתוך זה נוצר שוויון אמיתי. שוויון שהילדים שלנו רואים אותו מידי יום ביומו. כאשר ברור להם שאין תפקידים של נשים או של גברים, כאשר ברור להם שלכולנו יש את אותן היכולות, אך אנחנו מקבלים יחד את ההחלטות ובשותפות יוצרים חלוקה.

בדיוק בגלל זה הבן שלי כשלמד לראשונה את סיפור פרעה, לא הבין למה הומתו רק הבנים, היות והבנות חזקות וחכמות בדיוק כמו בנים ואפילו יכולות ללדת, והוא ניסה למצוא בכך הגיון, או הבת שלי בת ה-6 שנכנסת לחנות אופניים ומבקשת אופניים כחולים או ירוקים, כי אלו הצבעים שהיא אוהבת וממש לא מתרגשת מהתגובות של בנות אחרות שמעירות לה, כי היא מסבירה שכל אחד בוחר את הצבע שהוא אוהב ואין צבעים ששייכים לבנים או לבנות, או בתי בת ה-3 שבקלות בחרה נעלי ספורט אפורות בחנות נעליים תוך שהיא מדלגת מעל מגוון נעלים ורודות.

לחגוג נשיות כל יום מחדש

אז יום האישה בשבילי הוא בחירה. אני חוגגת את יום האישה מידי יום ביומו, נהנת להיות אישה ולא מתנצלת על כך. בבקשה, תפסיקו להציב לעצמכן את תקרות הזכוכית, לבקש את אשר מגיע לכן גם ללא כל בקשה ופשוט היו נשים בוחרות ועוצמתיות כל יום מחדש. רק ככה יגיע השוויון באמת. אז יום האישה, שנת האישה שמח(ה) לכולן:) מזמינה אתכן לקרוא מה כתבו חברותיי לבלוג על יום האישה: רעות לונברג - על נשים עצמאיות בעלות עסק בחופשת הלידה (מושג אמביוולנטי לכשעצמו) אורית פרי - על נשים שהשפיעו על חייה חגית ארליך - על חגיגת יום האישה שלה