גם עכשיו בגיל 73 אני לא מסוגלת כאמי ז"ל לחבוט במערוך מכה אחת אפיים בראש דג קרפיון שיתבשל לו מ

בכל יום רביעי אימא שלי הייתה מעפילה בצעדים נמרצים במעלה הרחוב שלנו בשיכון מביתנו לצריף העץ שבו שכן כפי שקראו לזה אז האטליז של צימרשפיץ. צימרשפיץ היה איש גבה קומה פליט שואה עקור עין שעינו הרואה הביטה מבעד למשקפיו בעליצות חוגגת חיים. שם אצל צימרשפיץ הייתה אימא רוכשת במיטב כספה עוף שחוט מרוט כרות ראש בקוע במרכזו גלוי חלל בטן נקי מאבריו הפנימיים ודג קרפיון חי אחד גדול כאשר הייתה מגיעה הביתה עם שללה הייתה מניחה את העוף על השיש במטבחה ואת הדג הגדול הייתה משייטת באמבט בתוך מים רבים. הדג שחה לו בנחת בביתנו כאילו היה מצוי עדיין באגן המים שבו בקע מביצתו לאוויר העולם. כעבור שעות אחדות או למחרת הייתה מניחה על השיש במטבח עיתון שהיה שמור לצורך העניין וכשמגבת מטבח מחוספסת בידה הייתה לוכדת ביד איתנה את הדג המפרפר ומניחה אותו על העיתון הפרוש הדג שהשתחרר מתפיסתה קפץ לגובה מנסה להתחמק מגורלו הצפוי אך אימא אחזה בו ביד בוטחת ובשפתיים קפוצות של איש מלחמה דרוך וממוקד בעת קרב הרימה זרוע והלמה בראשו במערוך הלמות אדירים כהלום יעל אשת חבר הקיני בראש סיסרא ההלום משתיית כוס החלב שהשקתה את הלוחם העייף. הדג שנשמתו באותו רגע כבר שוטטה בים רחב הידיים של שדות הצייד הנצחיים של הדגים המשיך מכוח הרפלקס העצבי לפתוח ולסגור את פיו לפרפר בזנבו ולהתפתל בתנועת ריקוד מרתקת אך אימא בתשוקת החזקים הוסיפה להלום בו עד שפיו שקט שריריו נכנעו למנוחת עולם וזנבו העיקש נח בשלום על השיש. ואני ילדה קטנה ניצבת לצידה מרותקת למראה הטבח המתבצע מול עיני תוהה לפשר הרגע המבדל את היצור החי מחייו אל מותו מבוהלת ומרותקת בעת ובעונה אחת מכוחה של אמי האמזונית הלוחמת במפלצות הים מרותקת נפעמת מעריצה מבוהלת מול המפגש הראשון עם מלאך המוות. בזירת מלחמת הקיום שמתקיימת בכל שבוע בכל שבוע על השיש המטבח ביתנו. ומיד עוד מעט עוד רגע קט יעלה ניחוח הדג המתבשל בתבליניו ויימלא את חלל ביתנו באווירת נועם וחמימות של בית יהודי טוב לקראת שבת קודש.

מרגלית קוטב

מורה לתורה בדרך אחרת

ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה

דף מתוך הספר "יונה היה נביא"

שחיברתי ואיירתי