וגם עכשיו כשאני כבר בת 73 ריח פריחת התפוזים מזכיר לי את זרועותיה החובקות אותי של פאני יעקובסון.
ואתמול בצהרי היום בעודי מהלכת לי ברחובות כפר סבא עלה באפי ריח פריחת ההדרים של ראשוני הפרחים שמקדימים פריחתם בחצרות בתי ראשונים שנותרו לפליטה משיני הדחפורים מכיני תשתית לבנייני ענק. ונזכרתי בריח פריחת ההדרים בשביל החולות המוביל לבית הספר "תחכמוני" ברחובות שבו הייתי מהלכת בדרכי הלוך בבוקר ושוב בצהריים החל מכיתה א' קלועת צמות דקיקות ילקוטי החום על גבי ותיק האוכל בידי. וכך ביום אחד בעודי חולמת בדרך מוקפת ריחות הפרדסים שבצד הדרך וכבר כמעט קרובה לפנייה העולה ומושכת למרומי הגבעה עליה שכן בית הספר הגיח כלב פרוע מתוך הפרדס ושעט מולי בריצה מהירה ואני הפכתי פני ורצתי בכיוון ההפוך כדי לשוב חזרה הביתה. רגלי נשאוני במהירות והכלב בעקבותיי שועט ומתקרב אלי ואני כולי אימה ופחד ואז בקצה השביל ראיתי אותם באים נכחי את יששכר ילד מכיתתי ואת אימו פאני ושניהם הלכו להם בנחת כף ידו נתונה בכף ידה ואני הגברתי חילי ורצתי לכיוונם מהר מהר וכשהגעתי הרפתה פאני אחיזתה מכף ידו של בנה ואימצה אותי בין זרועותיה וחיבקה אותי חזק חזק ואני פרצתי בבכי גדול ורם והכלב שהגיע בשעטה חלף עבר על פנינו והמשיך ריצתו הלאה הלאה ואני בכיתי ובכיתי ופאני ניגבה בחמלה את דמעות עיני בקצה שמלתה
ואז נטלה את כף ידו של יששכר
בידה האחת
ואת כף ידי בידה השנייה
וכך הלכנו לנו שלושתנו
מוקפים בריח פריחת ההדרים
שממשיך ללוות אותי גם עכשיו
גם כאן ביום חמים של חורף ארץ ישראלי.
בכפר סבא.
מרגלית קוטב
מורה לתורה בדרך אחרת
ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה.
