סלח לי, אתה מווסת??

לאחרונה אני נתקלת בילדים עם קושי בויסות חושי המאובחנים כהפרעת קשב, ובאופן מפתיע הרטלין ודומיו אינם עוזרים.

כשאני שואלת את ההורים אם...

הם מרימים גבה ומנסים להבין על מה אני מדברת

וכשאני מסבירה...

פתאום נופלים האסימונים.

קיימים 3 סוגים של קושי בוויסות:

תגובתיות מוגברת : הילד המחפש אחר גרייה חושית, ילד כזה עשוי לרוץ מגירוי לגירוי, ירבה לגעת, יחפש גרייה חזקה כגון- האזנה למוסיקה חזקה, צלילים חזקים, אורות צבעוניים ונוצצים ריחות חזקים וכו

תגובתיות יתרה: הילד יגיב בצורה שאינה מותאמת לעוצמה ולתדירות הגירוי. הוא יימנע מרעש, ממגע וממזונות

תת - תגובתיות: הילד המתעלם מגירויים חושיים

הסוגים כולם יכולים להופיע אצל אותו ילד, או רק סוג אחד, כמו כן זה יכול לבוא לידי ביטוי רק בחוש אחד או בכולם. אני למשל רגישה מאוד לריחות ואפילו בצורה קיצונית. יש לי תלמיד בכיתה שרגיש לרעש, ותלמידה בקליניקה שרגישה לאורות וצלילים חלשים.

כדאי להיות מאוד ערניים , לעיתים נוכל למנוע מהילדים שלנו שנים של סבל אמיתי.

אז איך מתמודדים עם זה:

חשוב לדעת שאפשר ללמוד לווסת את עצמנו, ולחיות חיים מלאים עם הלקות.

5 כללים להורה המתחיל

1. הכירו את הקושי- קראו, שאלו וחפשו מידע כדי להבין יותר את הלקות.

2. זהו את הצורך וספקו אותו- ילד הזקוק למגע חזק בגוף- חבקו או ערסלו, ילד הזקוק למגע חזק בפה הציעו נשכן או סוכריות קופצות וכ'ו

3. הסבירו- ספרו לילד מהו קושי בוויסות חושי, הסבירו לו מה המשמעויות, שאלו אותו מה מקל עליו ומה הוא מרגיש בכל חשיפה חושית. תנו לו כלים להתמודדות, מה הוא יכול לעשות כשהוא מרגיש מוצף.

4. גרו את החושים- נסו במהלך כל יום להכניס פעילות אחת שמגרה את חושיו של הילד.

מוסיקה-

שירים וריקודים עם הילדים זו התחלה נפלאה