ועכשיו בגיל 73 אישי יוסי מתנשק (אולי) בערב ראש השנה האזרחית עם קשישות מתרוננות ואני והירח המלא (כמעט

ואמש לאחר שאישי יוסי יצא מהבית והלך לו לשיר במקהלת המקום ואם יישאר עד השעה היעודה יזכה בנשיקות פיהן של חברותיו הקשישות המתרוננות ואני לפתע חשתי רצון לצאת מביתי החמים ולקבל פניה של השנה האזרחית נוכח הלבנה המלאה. (כמעט) ועטיתי עלי רדיד צמר ויצאתי לרחובה של עיר ורגלי נשאוני לרחבת בית ספיר. שם בחשכה נצבתי לבדי כשרוח קרירה נושבת על פני נוכח ברכת המים הגדולה שעלי נימפיה ונופר מכסים את פניה קשובה לקולות המים הזורמים בתעלות ומבעבעים בברכות שפזורות אי פה אי שם וראיתי עצמי אדם הראשון בגן עדן מקדם. הוא וכתום הלבנה המלאה ונשאתי עיני אליה והיא השפילה מבטה אלי וזיכרון שנים קדומות עלה וצף בי זיכרון ילדות ונערות ובגרות ואמהות ותחושת מלאות החיים של ראשית זקנה הפעים בי וזיכרונות של עתות נועם וטוב ושל דכדוך ועצב רבים עלו וצפו להם לאט, בעדינות. ולחשתי צאתך לשלום 2017 והיא השנה הזאת ששעותיה קצובות לה מעתה עד חצות ליל חלפה לה ביעף סמוך לאוזני ולחשה אני ממהרת לנשף ורק רציתי להגיד שאם ציערתי אותך אני מצטערת. ואני חייכתי וחשבתי על המורה אסתר שטיינברגר שלימדה אותנו שלפעמים לשון נופל על לשון ולא ידעתי להחליט אם אכן כך הוא בלחישת השנה החדשה או לא. והצטערתי על שאין אני יכולה לשאול את המורה אסתר כי גם היא כמו שאומרים איננה כבר אתנו. ולכן רק חייכתי ולחשתי לכיוון האוזן הימנית או השמאלית אינני זוכרת כבר זה בסדר גם ציערת וגם שימחת. והיא השיבה תודה אני כבר הולכת. ורק משב השעות הנותרות נותר מרחף מעל פני הברכה. ורוחה של השנה החדשה טרם נשבה ואיני יודעת מה טיבה. והסתקרנתי. והקניון מולי היה מוצף באורות צבעוניים וחשבתי שאולי הועלו האורות לכבוד השנה החדשה ונזכרתי שבכל יום ויום מעלים אותם לכבוד הליל היורד להרנין לבם של חוגגי הקניות שמשוטטים מידי ערב בערבו כמוכי ירח סהרוריים מלוע חנות אחת לשנייה לה בכל ערב מחדש בכל ערב מחדש. ורוח קרה נשבה על פני המים והדקתי את רדידי לגווי ושבתי לביתי החמים והעליתי את כל אורותיו באחת!