רגע לפני שבת לפרשת וישב. אז איך יוסף יינצל מהצרה שנקלע אליה בגין אחיו?

א

גם השבוע כמנהגו רצה ה' להציץ מבעד לחלונו אשר בשמיים כדי להתבונן ולהשגיח על הנעשה בעולמו אך החלון היה סגור. למה החלון סגור? רגז ה' על המלאך חלונאל האחראי לפתיחת החלון בכל בוקר. ה' גמגם חלונאל, למטה, בעולמך קרה דבר נורא ולא רציתי לצער את לבך. מה אתך זעק ה' ונתן לו צו פיטורין על המקום. "למטה קורה דבר נורא ואנוכי לא ידעתי?" ה' מיהר ופתח את החלון בעצמו (לא תמיד אפשר לסמוך על בעלי התפקיד גם כשהם מלאכים). ה' הציץ למטה ועיניו חשכו. שם למטה באפלת הבור בעמק דותן בארץ כנען, הוא ראה נער. הנער היה זרוק על קרקעית בור המים הצחיח וסביבו נשפו נחשים ורחשו עקרבים. הנער בכה אך איש לא שמע את קול בכיו. זה יוסף ! הזדעק ה' זה יוסף בן יעקב. ה' אייכה? זעק הנער, ה' אייכה? אני כאן, השיבו ה' מיד וגלש לתוך הבור, ישר לתוך לבו של יוסף. ה', לחש יוסף עכשיו אני אדבר אתך סוף סוף מלב אל לב. "סלח לי ה' , אמר יוסף בקול ניחר מצמא אנא, סלח לי ה' האחים שלי צדקו כשזרקו אותי לבור כי הוצאתי דיבתם רעה, בפני אבינו יעקב." אתה מגזים!!! הזדעק ה' מתוך ליבו של יוסף. נכון שהגיעה לך "כאפה" הגונה מידי פעם, אבל שיזרקו אותך לבור ???????????? ממש הגזימו הפעם חשב ה' בלבו הם עוד ישלמו על זה אני אלמד אותם לקח ככה לא מתנהגים! אני אבנה להם סדנה חינוכית. לה' לא היה זמן לתכנן את הסדנה ברגע זה, כי מסביב הנחשים נשששששפו העקרבים רחשושושושושושו... והיה צורך לפעול מהר, מהר, מהר, כאן ועכשיו. ה' העיף מבט זועם בנחשים. הם כה נבהלו מעינו הזועפת. הם נזכרו בחשבון שיש לו אתם, עוד מגן עדן. הם הצטנפו מיד לפקעות דוממות. ה' נשף בעקרבים ברוח ה' והם נדבקו לקירות הבור. ככה זה כאשר ה' אתך! ה' הציץ למפת הדרכים העולמית שלו ה' ראה ששתי שיירות נמצאות בדרכן למצרים שיירה אחת של ישמעאלים והשנייה של מדיינים . שתי השיירות התקרבו לבור. עכשיו תקרא בקול לעזרה ציווה ה' ליוסף. יוסף קרא הושיעו נא אני בתוך הבור! הד קולו עלה והישמעאלים שמעו את קולו הקורא לעזרה. הם העלו אותו מהבור. הוא היה כה עייף .וממורטט, בגדיו היו קרועים ושיער ראשו היפה, מכוסה באפר הבור. נוסף לכך שכחנו לספר שבבור היו גם המון יתושים, והוא היה עקוץ כולו ונפוח. עד שאי אפשר היה לז ירת המדיינים וכשהם שמעו את דברי הישמאעלים הם אמרו אחד לשני :בואו נמכור אותו במצרים לעבד. והם קנו אותו מהישמעאלים וכך הוא ניצל.

הם השכיבו אותו על גב הגמל הוא היה מעולף נפוח, חבול, פצוע , מותש וכאוב. הוא היה כל כך עלוב, עד שהמדיינים חשבו שהוא ימות עד שהם יגיעו למצריים. והוא לא מת ! גופו הזרוק על הגמל התנודד לו הלוך ושוב, הלוך ושוב בקצב ההליכה של הגמל. יוסף נמנם ודימדם. הוא היה שוב תינוק בעריסה ואמו היפה רחל אחזה ברוך בחבל העריסה. היא הניעה אותה הלוך ושוב, הלוך ושוב, והוא חייך. פניו היו מופנות השמימה וה' חייך אליו בחזרה וכל המלאכים הצטופפו מסביב לחלון שדרכו הם מציצים להם אל העולם וגם הם חייכו אליו חיוך מתוק מלאכי , כמו החיוך של אמו רחל שידה המשיכה להניע את העריסה הלוך ושוב, הלוך ושוב . עד שהם הגיעו למצריים.

מרגלית קוטב

מורה לתורה בדרך אחרת

ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה.

http://www.margalit-kotev.co.il/


בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע