אמא בארון

החלטתי שאני משחקת במגרש של הגדולים

הרבה זמן אני מסתובבת סביבו. סביב המגרש. רואה את הגדר, את המגרש, את השחקנים, לומדת את החוקים, בטוחה שיודעת כבר הכל כדי להיכנס למגרש – ולא נכנסת.

כי מה?

כי בחוץ יותר נעים.

בחוץ לא מחייב.

בחוץ אני המנהלת.

ובפנים? בפנים רואים אותי. בפנים אני צריכה להציג פרסונה. פרסונה שיש לה אמירה.

הרי בשביל מה באתי? למה התכנסתי?

יודעת. יודעת שזה מה שאני צריכה.

יודעת שזה מה שאני רוצה.

לא מעיזה.

לא העזתי. עכשיו כן.

עשיתי את כל ההכנות, נשמתי את כל הנשימות, כפיפות בטן, מתיחת גב ו- הופ! אני בפנים. בתוך המגרש.

בביטחון גמור אני פונה להורים בארון

יש לי המון מה להגיד להם. יש לי המון מקום בשבילם. מקום בטוח. כזה שלא שופט, שלא מבקר, כזה שמקבל. עם כל מה שיש. עם כל מה שהם מביאים. אני אתם ובשבילם.

אני הרי מחוץ לארון. מעולם לא הייתי. הבת שלי גאה ואני גאה בה. היא אהובה ובטוחה אצלנו בבית.

המרחב שבו אני מקבלת את השונה הוא מרחב גדול. מרחב רחב. מרחב שיש בו מקום לכולם. טוב, אם לא כולם – אז רובם.

אני לא מתערבת בחיים של אחרים. לא שופטת. יודעת שהבחירות שלי הן שלי לא טובות פחות או יותר מבחירות של אחרים.

כל אחד בדרכו. כל אחד במסע שלו.

אני נשמעת לעצמי קצת כמו מטיפה צדקנית. לוקחת צעד אחורה וחוזרת אלי.

קצת סדר במחשבות

אני אמא גאה לבת גאה. היא לא בארון ואני לא בארון. בארון הזה- הכוונה.

אבל, יש ארונות אחרים.

האמנם?

כן! יש!

מתחילה סיור בחדר הארונות הפרטי שלי.

דלת ראשונה – ארון מקצועי.

שלא ידעו עלי. שלא יכירו אותי. שהכי טוב זה לבד בחושך. אני מוגנת. בארון סגור. חנוק. אין בו חלונות. אין בו אויר. אין לי אויר.

אני יושבת על המדף העליון. המקום שאני יכולה לצפות על כולם. להגיד בצורה הכי "מקצועית" והכי "יודעת" מי טוב, מי לא, במה טוב, במה לא. הרי אני יודעת.

ממרום שנותי

האמת? ממרום שנותי – בלון הליום. מעיף אותי למעלה למעלה ועוד למעלה. ואז מה? כלום! בלון הליום.

על דלת הארון בחוץ יש מדבקה גדולה בושה

ומתחתיה באותיות יותר קטנות:

ביקורתיות

פחד

חוסר בטחון

ציניות

התנשאות

מה יגידו

הו, מה יגידו? כמה מנהל אותי ה"מה יגידו"

והיום, אני פותחת את דלת הארון שלי לרווחה.

קודם כל נכנס אויר. ואז נכנס אור. כבר לא חשוך. כבר לא מחניק. אפשר לנשום.

מיישרת את הרגליים. מותחת את הגב.

אני על המגרש.

דלת הארון נסגרת.

הארון סגור ואני בחוץ.

ואתם? מה יש בארון שלכם? איזה שדים מסתתרים בו?

ספרו לי, ואשמח כמובן שתשתפו

עופרה נחמיאס

מאמנת אישית

מומחית לאימון הורים בארון

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות