רגע לפני שבת פרשת תולדות אני מתגעגעת עם רבקה אמנו לאבינו יעקב, בנה הצעיר שיצא לדרך חייו.

ם השבוע ה' השקיף ממרום שבתו על העולם שברא , והפעם עינו הטובה עגנה באוהל יצחק ורבקה. הוא שם לב שרבקה דרוכה . בעדינות רבה טפח ה' על שכמה ושאל אותה : מה לך? והיא בעיניים מוצפות דמע אך בקול בוטח השיבה לו: לא קל לי , ואם תראה דברים מוזרים מתרחשים בביתי היום דע לך כי כל מה שאני עושה לטובת העולם היפה שבראת אני עושה. בשעה הקרובה ה' אמנם ראה סדרת התרחשויות מוזרות , באוהל יצחק ורבקה. בתחילה הכול היה כרגיל יעקב הביא שני גדיי עזים ורבקה בשלה אותם בקדרה אך לאחר מכן ה' נדהם למראה עיניו. הוא ראה את רבקה מלבישה את יעקב את בגדי עשיו ועוטפת את ידיו בעורות גדיי העזים. בעדינות רבה טפח ה' בשנית על כתפה של רבקה אמנו. הוא שאל אותה בלחש: מה קורה כאן? והיא בעיניים מוצפות דמע ובקול בוטח ענתה לו: כבוד ה' לא קל לי , אכן דברים מוזרים מתרחשים בביתי היום אך דע לך, כל מה שעשיתי לטובת העולם היפה שבראת עשיתי.

בינתיים המלאכים בשמיים ראו שה' שקוע בהתבוננות בעולם שלו והם, הסקרנים האלה, הצטופפו כולם סביב החלון , שמבעדו ה' מתבונן למטה. גם הם רצו להציץ ולראות מה קורה שם בעולם. המלאך שינוי-אל , כדרכו, נעמד על כתף ה' ושאל :מה יום מיומיים? מה השנויים שמתרחשים שם למטה ללא ידיעתי? ששש....נזף בו ה' ברגע זה מברך יצחק את יעקב בברכה שהוא ייעד לעשיו! בינתיים, כל המלאכים שהצטופפו שם ודחפו אחד את השני בקצוות כנפיהם תפסו מה שהולך שם למטה. הם הבינו שיעקב קיבל את הברכה המיועדת לעשיו במרמה. נוצרה מהומה כה גדולה בשמיים מרוב התרגשות כל המלאכים שקשקו בכנפיהם והרעש היה כרעש הים בעת סערה. הכול בגלל אימא שלו כעס אחד מוותיקי המלאכים היא אחותו של לבן הארמי. שכשמו כן הוא. אם הופכים את האותיות כמובן הסביר מלאך וותיק לפרח מלאכים. המלאכים האחרים רק צקצקו כנף ושתקו. הם היו כה נדהמים מהאמירה הזאת. הם כה העריכו את רבקה אמנו ואהבו אותה. הם זכרו באיזו מסירות היא השקתה את העבד ואת כל עשרת הגמלים שלו. ולפתע כולם התחילו לדבר בבת אחת ונוצר ויכוח סוער. כולם האשימו אותה ורק שינוי-אל נעמד במרומי השמיים וצרח: שתקו כבר כולכם! עכשיו אני מדבר. תארו לעצמכם אמר, איזה אסון היה קורה אם עשיו היה מקבל את הברכה המשפחתית. איזה עולם היה נוצר, אם יעקב היה נעלם ממנו? עולם שכולו ציד ושפיכות דמים! אל תשכחו אמר כשהוא זוקף את אצבעו המלאכית , אל תשכחו, חזר ואמר שלמרות כל מה שקרה פה יעקב הוא איש תם יושב אוהלים לומד ,הוגה וחוקר. אתם יכולים לתאר לעצמכם עולם חסר תום? עולם בלי מהות פנימית? שאל בדרמטיות קצת מופרזת כדי להרשים את כולם! ואכן הוא הצליח וכולם השתתקו והנהנו בראשם בהסכמה אבל היו כמה מלאכים שבכל זאת חשבו בלב שלהם שאסור היה לרמות את יצחק העיוור אפילו למען קיום התום בעולם. אבל גם להם היה קשה להחליט החלטה נמרצת בעניין הזה. אז הם המשיכו לשתוק. וכולם היו עייפים מרוב התרגשות והלכו לנוח. ורק ה' נותר מביט למטה אל עולמו אל אוהל יצחק ורבקה אהוביו. רבקה ישבה מתחת לעץ. היא הייתה כה עצובה והיא הייתה כה שמחה. עיניה היו נעוצות בדרך שהובילה לארם נהריים לשם ברח בנה יעקב מפני אחיו עשיו. ה' טפח על כתפה בעדינות ושאל אותה בקול רך מה לך רבקה? והיא השיבה לא קל לי, אך דע לך כל מה שעשיתי לטובת העולם היפה שבראת עשיתי. וה' צבאות נד בראשו ואמר לה כן ככה זה בפוליטיקה גם אני לפעמים... ולא יסף! ורבקה הבינה ללבו!

וה' חש אליה באותו רגע אהבה כה גדולה הוא ליטף את ראשה ונאנח. לא היו לא מלים בפיו לומר לה. והיא רק בכתה ובכתה ובכתה. בכי של אשמה בכי של צער בכי של אושר היא רק בכתה ובכתה וכבוד ה' רק ליטף את ראשה וליטף וליטף וליטף. ושקט היה מסביב.

מרגלית קוטב מורה לתורה בדרך אחרת

ולפילוסופיה האינדיאנית של בני שבט הסנקה