אני אמא גאה

כבר בת 28

ביום ששי האחרון, חגגנו יום הולדת 28 לטליה. ארוחת ערב. מסעדה מקסימה ביפו. "הצועניה". (ממליצה בחום).

הסתכלתי עלינו. חמישה אנשים מסביב לשולחן.

מה היה לנו?

סבתא של טליה – אמא שלי

אבא של טליה – בועז

אמא של טליה – אני

רוני – בת הזוג של טליה

וכלת השמחה כמובן, שלכבודה התכנסנו.

ארוחה טעימה ביותר. שיחה קולחת, ובעיקר – המון אהבה.

מזג אויר – כמו בהזמנה.

ערב מקסים. רק לנצור אותו.

למה אני מספרת את זה?

הבת שלי גאה ואני גאה בה. היא לא היתה יום אחד בארון, וגם אנחנו ההורים שלה לא. אנחנו חיים עם הבחירה המגדרית שלה בשלום. מההתחלה.

אני כותבת את הבלוג הזה להורים לילדים גאים שלא חיים עם הבחירות של הילדים שלהם בשלום. שמתביישים, שכועסים, שמבולבלים, שלא מבינים איך זה קרה להם, שמאשימים, שלא יודעים איפה לשים את עצמם, שמה יגידו ועוד ועוד מיני צללים כאלה. אליכם אני פונה. אני רוצה לקחת אתכם להתחלה. לנולד לי בן, נולדה לי בת. לאושר העצום הזה. לשמחה הזאת שאין גדולה ממנה. להתרגשות הזאת שמפוצצת את הלב. אני אמא!!! בפעם הראשונה, השניה או יותר. תמיד שמחה. תמיד התרגשות עצומה.

פעם, מזמן מזמן, לפני הרבה שנים...

אני רוצה לקחת אתכם שנים רבות אחורה. להזכיר לכם שכבר הספקתי לשכוח לילות ללא שינה, שכחתי את השיניים שצמחו, את הלילות הלבנים מורטי העצבים שלא ישנתי כי הייתי שם אמא במאה אחוז. אמא מגוננת, אמא שמגרשת מפלצות בחושך, מחבקת כדי להרגיע מסיוטים, אמא שנמצאת תמיד כשהחום עולה, כשהבטן כואבת, כשצומחות שיניים, כשנושרות שיניים, כשצומחים חצ'קונים, כשקשה בבית הספר, כשהצבא מורט עצבים ועוד ועוד. אמא. תמיד אמא.

הכל דבש? לא!!!! ממש לא הכל דבש. יש מריבות, יש חילוקי דעות, יש צעקות, היה גיל התבגרות, יש קנאות בין אחים, יש דמעות, כעסים, טינות. וטעיתי. הרבה מאד טעיתי. איך אלמד להיות אמא אם לא אטעה? יש הכל מכל טוב. לא המצאתי כלום.

ומגיע שלב, שהילדים האהובים שלנו, צועדים את הצעדים הראשונים שלהם בעולם של הגדולים. הם צועדים ואני צועדת איתם. הם מגששים, מחפשים, בודקים, נופלים, קמים.

בהתחלה יד ביד. ולאט לאט הידיים נפרמות והם צועדים בשבילי החיים העצמאיים שלהם.

ואני? מה התפקיד שלי? התפקיד שלי להיות. להיות אמא שאוהבת תמיד. שלא שופטת, שלא מטיפה, שאין לה את התשובות האולטימטיביות לאיך החיים צריכים להיות. שעדיין ממשיכה לשאול את עצמה ואת החיים שאלות.

אמא שאוהבת תמיד, מקבלת את הילדים שלה ומכבדת את הבחירות שלהם גם אם הבחירות שלהם

שונות משלה. זו יכולה להיות כל בחירה באורח חיים ששונה משלי.

אני אמא גאה לבת גאה

באותה מידה הייתי יכולה להיות אמא חילונית גאה לבת או בן חוזרים בתשובה, או בוחרים לחיות בארצות רחוקות, בוחרים בני זוג שהם לא לטעמי או כל בחירה אחרת שונה משלי ככל שתהיה.

בשעה טובה הסתיים תפקיד הגידול והחינוך שלהם. כל דבר בעתו.

הילדים שלי הם אנשים צעירים, עצמאיים, שמפלסים את דרכם ומשנתם בעולם הסבוך שלנו. אני מסתכלת עליהם, על שלושת ילדי ואני גאה. כל אחד בדרכו, כל אחד ובחירותיו. והתפקיד שלנו כהורים לאהוב ולכבד אותם. תמיד תמיד תמיד.

האושר הכי גדול שלי הוא כשהילדים באים הביתה, עם בנות ובן הזוג שלהם ואנחנו יושבים סביב שולחן. חוץ מאוכל טוב ויין טוב, כל אחד שם על השולחן את עצמו. גם אם יש חילוקי דעות (ויש לפעמים), הם עדיין אוהבים לבוא הביתה. הם אהובים. כולם. הם האושר הגדול שלי. הבן שלי ובת הזוג שלו, הבת שלי ובת הזוג שלה, והבת שלי החיילת ובן הזוג שלה החדש והמתוק, וכשהיא נמצאת, הבית מלא באהבה גדולה.

C'est Fini

הורים גאים, גמרנו לגדל ילדים, לא גמרנו להיות הורים. הגענו לשלב שקוטפים פירות. פירות יכולים להיות חמוצים, מרים, או מתוקים מדבש. מה שהופך אותם למתוקים מדבש הוא האהבה והקבלה שלנו את ילדנו. באשר הם. בלי קשר לבחירות שלהם ולנטיות שלהם.

תודה שהקדשתם מזמנכם וקראתם.

אני מזמינה אתכם להגיב, לשאול, להתלבט, וכמובן להתחבק. כזאת אני.

עופרה נחמיאס

מאמנת אישית - מאמנת הורים בארון

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות