הטלטלה של חג סוכות

בכל שנה מחדש זה מטלטל, איך אני יוצאת החוצה אל העולם הגדול וחושפת את עצמי

מול הטבע, הבריאה והיקום?

שרשרת הימים מר"ח אלול ועד היום הינם ימים רבים של מסע אל תוך עצמנו, 30 הימים

שלפני ראש השנה איפשרו לנו לעשות הכנה, ניקוי, תיאום והתארגנות לקראת השנה החדשה, בואה של השנה החדשה העלתה בנו את הציפיות ופתחה לנו דלתות לעולמות חדשים שאנו מתכננים לעצמנו השנה ובכיפור נחתמה תקופה זו של ההתבוננות פנימה בחתימה ובהסכם חדש שבחרנו לשנה זו.

ובחג הסוכות – החג האחרון בשרשרת החגים מסיים אותם דווקא ביציאה החוצה אל

עולמות חדשים, אל הטבע, לצאת מהבית- הנוח, המפנק החם ולהיות תחת כיפת השמיים.

טלטלה רצינית מעורר בי החג המבקש בדיוק את ההפך הגמור מהחודש שחלף שכל מה שהתבקשתי לעשות היה להתבונן פנימה, להכיר במי שאני, להיחשף אל הרצונות, השאיפות, הבנייה לעולם האישי שלי, להתנקות ממעשים שאינם רלוונטים עבורי וכן אף לעמוד מול חבריי ולדעת לבקש את הסליחה וההתנצלות במידת הצורך על מילים ומעשים שאולי נאמרו לא במקום ולא לצורך וכן אף שיחה ערה אל מול בוראי, היקום והבריאה.

ודווקא מתוך הטלטלה מגיעות התובנות, ההבנה שבזכות ימי ההכנה הרבים שעברתי הקשורים בי בחיי ובנפשי יש בי את היכולת לצאת החוצה אל הטבע, היקום והבריאה.

יש בי את הפניות לשבת (הרי גם זוהי מצווה בחג) ללמוד, להקשיב, להריח וכן אף לטעום את החוץ... יש בי את החופש להיות שם ולחוות את החג בחמשת חושיי.

יש בי את היכולת לזכות להיות בשמחה כפי שהחג מבקש מלכתחילה כי ברגע שאני בנויה, שלמה וברורה עם עצמי אני יכולה לתת לשמחה להתפשט באיבריי ולהיות ב"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ(דברים ט"ז,טו)