איך הרסו לי את החזרה לבית הספר?

3 ילדים במערכת החינוך, כבר הרבה זמן.

יש לי ריטואל קבוע בכל שנה, ואני מאוד מאוד אוהבת אותו.

והשנה -הרסו לי אותו!

אם תסתכלו בעמוד שלי בפייסבוק בשנים האחרונות, תוכלו לראות בכל שנה, אי שם סביב ה- 7.7, תמונות של כל ספרי הלימוד מוכנים, עטופים ומודבקי מדבקות שם וכיתה.

לידם - ערמות של ציוד הלימודים. מחברות, יומנים, דבקים, צבעים, כלי כתיבה מכל סוג, ועוד ועוד.

מאז שלקחתי את עצמי בידיים, ולימדתי את עצמי (ועוד כמה מאות אנשי אחרים בדרך), איך להתמודד עם דחיינות, לנהל את עצמי (כי אין דבר כזה "ניהול זמן"), לתעדף משימות ולתקתק עניינים, אני ממש חשה גאווה ששבוע לתוך החופש הגדול הכל כבר מוכן.

איפשהו סביב ה- 29-30-31 לאוגוסט, מתחילות ההודעות בכל קבוצות הפייסבוק: "אז איפה קונים ציוד לביה"ס?", או - "איזו קופסת אוכל הכי טובה?", או "אז איפה יש מבצעים על חולצות?".

אני קוראת, מפלבלת את עיני (סליחה על ההתנשאות), וחושבת לעצמי, לעיתים בקול רם, למה חיכית עד עכשיו? היו לך חודשיים לעשות את כל הקניות הללו.

וכל הסיבות ללמה להכין הכל מראש חוזורת ועולות -

המבצעים הכי טובים הם בתחילת החופש ויש מבחר גדול יותר.

אפשר לעשות את הקניות בנחת ולא מתוך לחץ, ואז, אם מגלים שמשהו חסר, ניתן להשלים אח"כ.

עוד סיבה מובילה - אין לחץ ועומס בחנויות.

והעיקרית - מעבירים את החופש בצורה רגועה, ולא מתוך ידיעה שמתישהו נצטרך לטפל גם בזה.

אז מה קרה השנה?

נגזלה לי ההנאה בלקנות כלי כתיבה וציוד משרדי!

אני בטוחה שזו הנאה גדולה של רבות מאיתנו. השיטוט הזה בחנויות, בחירה מתוך המגוון, ההתלהבות ובסוף ההצטיידות, כאילו שאני קונה לקומה שלמה של משרדים רבי עובדים.

אז השנה, לפני שהלכנו לקניות, בדקנו את כל מה שיש בבית. פתחנו מגרות, ארונות, קופסאות, שקיות של כל הציוד שרכשנו בשנים האחרונות. ספרנו כמה עפרונות, מחקים, טושים, מחברות, דפדפות, תיקיות, סרגלים, מחדדים וזוגות מספריים יש בבית. והאמת - אפשר היה לפתוח סניף של קרביץ אצלי בבית.

התקבלה החלטה - מחברות ספירלה שעשו בהן שימוש של פחות משליש המחברת - יזכו להזדמנות נוספת בשנה הקרובה.

גם תיקים וקלמרים חדשים, קונים אצלנו רק כשצריך ולא בכל שנה. בדקנו ומצאנו שהם במצב טוב לפחות לשנה נוספת.

הגענו למסקנה שכל מה שנשאר לנו לקנות מסתכם בכמה מחברות משובצות, יומנים חדשים, דבק שפתון (שנגמר כמו גרעינים) ומדבקות לספרים. וזהו!

נשארתי עם חצי תאוותי בידי, אבל עם לא מעט כסף בארנק. ועל הדרך לימדנו שיעור בשימוש חוזר, חסכנות, וויתור על מותגים מיותרים.

זה כל מה שקנינו השנה!

הספרים, אוי, הספרים!

אני ממש אוהבת ללכת לחניות ספרים. ולא משנה אם זה רשתות גדולות, חנויות עצמאיות או חנויות של ספרי לימוד. יש לי מין קטע כזה...

בכל שנה הייתי מגיעה לחנות בשבוע הראשון של החופש (כי אין שם לחץ, כבר אמרנו), חמושה ברשימות של כל בית ספר (אצלי הם ב-3 מסגרות שונות - תיכון, חטיבה ויסודי), ורוכשת את כל הספרים.

מגיעה הביתה ופותחת מפעל לעיטוף ספרים. הגעתי לרמת "עוטף אמן". הידיים זריזות, הצעירה יושבת לידי ומכינה פיסות סלוטייפ, הספרים נעטפים באהבה, במהירות, במקצועיות.

הערמה של העירומים הולכת ומצטמצמת והערימה של העטופים הולכת וגבהה.

התחושה של מלאכת כפיים שאני אשכרה מצליחה לעשות, אפילו עם הידיים השמאליות שלי.

אז מה קרה השנה?

הבכורה שלי עולה ל-יב' (מתי זה קרה?!?), וכבר כמעט ולא קונים ספרים. סיימה את רוב הבגרויות השנה.

כיוון שהצעירים נמצאים בפרוייקט המבורך של השאלת ספרי לימוד קרו שני דברים:

1. קיבלנו את הספרים בשבוע האחרון של החופש. ואני כאנטי דחיינית מדופלמת, כבר לא יכלתי לישון כמו שצריך.

2. רוב הספרים כבר הגיעו עטופים! אללי!