5 דברים שלא ידעתם עלי

חמישה דברים שלא ידעתם עלי. רגע. אם לא ידעתם, אז אולי כדאי שנשאיר את זה ככה? כלומר, אם אתם לא יודעים, אז בטח יש סיבה- או שאלה דברים ממש נוראיים, או ממש מדהימים (ואני לא רוצה לצאת שוויצרית) או ממש מביכים (טוב, כאלה יש לי בלי סוף) או דברים ממש מצחיקים, אבל לא מצחיקים בצורה טובה... יכול להיות גם שאלה דברים ממש לא מעניינים, ואז מי בכלל רוצה לדעת? אכן בעיה קשה. חמישה דברים שלא ידעתם עלי. אתגר של ממש.


אז ממה אני אתחיל? מספר הזכרונות של סוף כיתה ו'. המחנכת כתבה לי זכרון שהתחיל במילים: "לקרן הרצינית..." ולא ידעתי אם אני אמורה להיעלב. חשבתי שילדה רצינית היא ילדה חמורת סבר, ומכיוון שקצת הייתי כזאת, זה לא מצא חן בעיני. בחודשים האחרונים הבנתי למה היא התכוונה. ילדה רצינית מבצעת מטלות ברצינות. בכובד ראש. בהקפדה. וזה נכון. כל מה שאני עושה, אני עושה ברצינות. במלוא תשומת הלב. אני רואה את כל הפרטים הכי קטנים, שאף אחד חוץ ממני לא רואה, ואף פעם לא מחפפת. ואני ממש גאה בזה. וכשאני רואה את התוצאות, אני מאוד מרוצה. זה לא אומר כמובן שהתוצאה מושלמת, אבל הידיעה שזה די קרוב למושלם, משמחת אותי, וגורמת לי להשמין מנחת. מספר 1: רצינית.

קרן לביא-אברהם | לא ידעתם עלי

אני שומרת זכרונות. ברכות שקיבלתי בימי הולדת, ברכות שקיבלתי בחגים, ספרי זכרונות, תעודות (גם את אלה הסתמיות מחוג באלט), פתקים שהעברתי בשיעורים בתיכון, מכתבים שכתבו לי חברים מהצבא, מכתבים בכלל, ועוד ועוד. אני לא מסתכלת על כל הדברים האלה, אבל זה ממש כיף לדעת שהם שם. אני רגשנית. נוסטלגיה זה נעים. מספר 2: רגשנית.


כשהייתי ילדה היו לי אוספים. אספתי מדבקות, בולים וגם "פרסים"- תמונות קטנות מנייר עם תבליטים עדינים. אספתי גם קלפים של הדרדסים באלבום. דרדסים מהסדרה המצויירת של פעם- לא מהסרטים של היום. והכל שמור אצלי, אלא מה. היום אני אוספת חומרי יצירה, בדים, חרוזים, כל מיני צבעים וגרוטאות יוצאות דופן. אני אוספת גם שקיות ניילון, וזה עוד הרבה לפני שהפסיקו לחלק שקיות בחינם. יש לי שיטה מיוחדת כזאת לקפל שקיות למשולשים קטנים ופרקטיים, שאפשר לסדר שורות שורות בקופסה ולשלוף כשצריך. ואני אוספת גם שקיות נייר יפות עם ציורים מעניינים. שקיות בכל מיני גדלים, שאני מקפלת ומניחה האחת על גבי השנייה, וכשצריך, רק נותר לבחור את הגודל והציור. מספר 3: אספנית.