עכשיו בגיל 72 (וחצי) אני מבינה שאני הולכת לבלות יותר זמן בחיפוש המשקפיים שלי מאשר בגילוי קיני צפרים.

כשהייתי צעירה אהבתי מאוד צפרי מים ובכל הזדמנות הייתי יוצאת לברכות דגים וגם לברכות ביוב כדי לצפות בהם. אימא שלי אמרה שאין לי זמן להתחתן כי אני כל הזמן מתעסקת בצפרים במקום להתעסק בבחורים. היא מאוד דאגה. בסוף התחתנתי והפסקתי להתרוצץ על גדות ברכות מים ונחלים והאהבה של לצפרים בכלל ולעופות מים בפרט נשארה בלבי. הציפור השמאלית הגדולה ששמה סייפן וצבעיה שחור -לבן קרובה ללבי במיוחד היא לא מקננת בארצנו. לפני 53 שנים זוג סייפנים החליטו לקנן בברכות המלח של עתלית . שני חברים שלי בחור ששמו טוביה שאינני זוכרת את שם משפחתו וחברה שלי ששמה היה בנעוריה שרה ברוכי והיום שמה שרה אופן שלושתנו מצאנו את הקן הזה בברכות המלח שם צפינו בצפרי מים והייתה שמחה גדולה. פרופסור היינריך מנדלסון החשוב שהיה אז ראש המחלקה לביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב הטריח עצמו מתל אביב לברכות המלח בעתלית ובוסס במי הבריכה אל האי הקטן שבליבה כדי לצפות בפלא הזה של קינון סייפן בארצנו. לזכר זוג הסייפנים הציונים ההם שבחרו להביא צאצאים בארץ הקודש ולא בתורכיה שם הם קננו בדרך כלל ציירתי את הסייפן הזה. לטעמי הוא לא הצליח לי במיוחד ובכל זאת הוא חמוד ומזכיר בכל זאת את הסייפן במראהו. לפעמים אני מתפלאת שכבר עברו חמישים שנה מאז בזיכרון שלי החוויה הזאת התרחשה אתמול או שלשום. זה אחד מסימני הגיל שלי אני לא זוכרת היכן הנחתי לפני רגע את המשקפיים שלי ואני זוכרת אירועים מלפני חמישים שנה לפרטי פרטיהם. כמו את האירוע הזה של גילוי קינון הסייפנים.
מרגלית קוטב
מורה לתורה ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה.
http://www.margalit-kotev.co.il/
