עכשיו כשאני בת 72 (וחצי) אני חושבת שאולי גם אני מלכת אנגליה?


השכמתי בהליכת הבוקר נזכרתי! לאחר שאמי ז"ל לחמה למרות תשישות נפשה על עצמאותה וסירבה לקבל כל הצעה על עזיבת ביתה והצטרפות לדיור המוגן (שנקרא אז בית אבות) שהיה בשכונה שלנו ברחוב הסמוך היא קמה בוקר אחד והודיעה לי שהיא מוכנה להיפרד מהבית והיא רוצה שאגיע לרחובות כדי ללוות אותה בתהליך הפרידה מהבית אדום הרעפים שכה אהבה. ואכן כך היה הלכנו שתינו למקום החדש והיא נרשמה בחגיגיות רבה מנהל הבית הודיע לה שלמחרת עתיד להגיע פרופסור סקלי הפסיכיאטר המקובל באותם זמנים כדי לאבחן אותה לקראת קבלתה לביתה החדש. פרופסור סקלי? זה טוב היא אמרה. זה שם הונגרי ההונגרים הם חכמים! חרצה חיוך האיר את פניה והיא פקדה עלי נמרצות: "עכשיו את יכולה ללכת ולהשאיר אותי כאן!" ואכן כך עשיתי. למחרת בבוקר השכמתי והגעתי לחדרה החדש. היא כבר הייתה ישובה על מיטתה החדשה הגבוהה רגליה תלויות באוויר מתנדנדות כרגלי ילדה קטנה רחוצה ולבושה בשמלת השבת שלה לראשה קשרה בקפדנות את מטפחת הדלקת נרות השבת הצחורה וכולה ציפייה סקרנית לקראת השיחה עם הפסיכיאטר החכם. ואכן הוא הגיע כבד גוף ופניו טובות בידיו החזיק תיקיית קרטון ובה ניירות לקח כיסא עץ פשוט מפינת החדר התיישב מולה ופתח לרווחה את תיק הקרטון שלו כדי לגלות את השאלון הדרוש. אך התיק שהיה מהודק מידי שב ונסגר. הוא פתח שוב והתיק שב ונסגר. אמי ישבה מולו מחייכת למראה ניסיונותיו הכושלים. כאשר פתח את התיק בפעם השלישית שלחה אמי בתנועת חן אצילית של מלכת אנגליה יד ארוכה ועצרה את התיק מלהסגר על פניה האיר חיוכה כאומר אתה הפרופסור ואני זאת שיודעת מה צריך לעשות כדי שתסתדר בחיים האלה... פרופסור סקלי התבונן בה במבט חם וממושך ואז הפנה את מבטו אלי וכה אמר: "את יודעת הוא אמר, בן האדם מביא אתו לזקנה שני מטענים חשובים האחד את המחלות שצבר והשני את האופי הבסיסי שלו רואים עליה הנהן בראשו לכיוונה של אימא רואים עליה שהיא אהבה להושיט יד עוזרת! מילותיו של פרופסור סקלי נחרתו בלבי והבוקר שנים כה רבות לאחר מכן כאשר אני כבר בגילה של אמי בעת ההיא נזכרתי בהן בהליכת הבוקר שלי כי כאשר עברתי במדרכה מול הסופרסל שברחוב רוטשילד פועל צעיר נאבק עם עגלה ועליה קופסאות וארגזים וניסע למשוך אותה בעליה ללא הצלחה לכיוון הכניסה. ללא משים, שלחתי בתנועת חן אצילית של מלכת אנגליה יד ארוכה דחפתי קלות והעגלה זזה ממקומה והגיעה לפתח הסופרמרקט. הפועל חייך אלי חיוך מלא ואמר תודה רבה ואני נזכרתי בתודה ובאהבה באימא שישבה על המיטה הגבוהה מחייכת בסיפוק ורגליה מתנדנדות באוויר כילדי ילדה קטנה נזכרתי גם במבטו החם ובמילותיו החכמות של פרופסור סקלי שישב נכחה על כיסא עץ פשוט ואמרתי לנפשי: "אוי, הלוואי שגם אני לצד מיחושיי מביאה אתי לזקנה כמוה את האהבה הפנימית להושיט יד עוזרת לכל הנקרה בדרכי. הלוואי! ונפשי רחבה בקרבי!

אמן לו יהיה רצון!

מרגלית קוטב מורה לתורה בדרך אחרת

ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה

http://www.margalit-kotev.co.il/

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע