עכשיו בגיל 72 אני יוצאת למסע על פני מים רבים ויודעת שארכוש את לבו של קפטן האנייה.


מזה ימים רבים חולמת חברתי סימה להפליג על פני מים רבים במסע הקרוי בפי העם "קרוז" ואני הצטרפתי לחלומה ובעוד ימים אנחנו יוצאות "למסע הגרציות" בים הבלטי.

ואתמול היינו במפגש עם הקבוצה שעמה אנו נפליג בסוף החודש הזה.

חבורת מורים ומורות ממיטב הנוער נקבצו ובאו להם קשישונים וקשישוניות כמונו שתינו שהגיעו זוגות זוגות כלתיבת נוח למפגש עם מארגן הטיול שלנו בחור כהלכה שהסביר לנו את דרכי ההפלגה בים ואת כל הכרוך במסע על פני מים רבים.

אנו כולנו ישבנו נכחו מתוחי צוואר רב קמטים וטרוטי עיניים כבדות מעומס שנותינו והקשבנו לדבריו שותים בצמא את פתיתי הידע והטיפים שחלק לנו בשפע.

ואחדים מאתנו הזריזים והזריזות שידיהם שלוחות לאתרי אינטרנט ידעו להשלים דבריו להקשות קושיות ולהציע רוב טיפים מגנזי ידענותם כמו האזהרה: "ואל תעזו להביא מגהץ פן יחרימו לכם אותו." ודעו לכם שאין קומקום חשמלי בחדר והישמרו לכם מפני מחלת הים שאין קשה ממנה.

ואז בשיאו של הערב כשאנו כולנו כבר הלומי תענוגות הים ושבעי תלאובותיו הודיע לנו מארגן המסע ברוב חגיגיות שהידיעה החשובה ביותר שעליו לספק לנו היא שעלינו הנשים להביא אתנו באמתחותינו שמלת ערב מפוארת לאירוע המיוחד שיתקיים באחד מערבי ההפלגה והוא קבלת הפנים של הקפטן של הספינה לאורחי האנייה. וכלנו קפאנו לרגע על מושבינו מגודל הרגע ונותרנו אילמות מלים ונטולות תגובה (תופעה שאינה מוכרת למורות כלל וכלל) לאורך שניות אחדות ורק זמזומו של המזגן נשמע בחדר.

אך לא לאורך זמן אילם ישראל כהרף עין כולנו כל הנשים התנערנו באחת מקמטי חיינו זקפנו צווארינו בחן כצוואר הברבור המחליק על פני אגם המים וראינו כבר עצמנו מפוארות, מדהימות, מקסימות ומופלאות ועטויות בשאר מלות מחמיאות כמיטב המלים שמתארות את אישיותנו רבת הפאר בעמוד הפייסבוק שלנו בשמלת הערב המדהימה והמהממת והמקורית מאין כמוה בעולם הזה וגם בבא (שאותה קנינו לחתונה של הבת שלנו ומאז היא תלויה בארון שנים רבות נטולת שימוש) חבוקות בזרועותיו של הקפטן הצעיר והחתיך אפופות בענן ניחוחות בשמים גבריים מדאיאיאימימים שנרכשו בחנויות הפאר ברחבי העולם מחליקות בחן לצלילי מוזיקה שמימית שמשמיעה תזמורת האנייה (כמו בסרט ההוא על האנייה הזאת שטבעה, (נו מה היה שמה? מה היה בדיוק שמה? משהו עם ט', לא לא שני טטים אולי?) במחול הוולס (שכבר שכחנו את צעדיו) על פני הרצפה המבהיקה של אולם האנייה המואר ופנינו כולנו פני כל הנשים המפליגות באותו רגע שם באולם העבש בנתניה נשרו קמטוטינו והאירו פנינו צעירות ויפות כמימים ימימה זורחות באושר גדול.

ופני הגברים התכרכמו בקנאה גדולה על רגעי האושר שנשותיהן עשויות לחוות לבושות בשמלות החתונה הגנוזות בזרועות הקפטן של האנייה ההדור במדיו ונודף בשמיו. וראו עצמם בעיני רוחם נדחפים גם הם לחליפת המחותן התלויה בארון כדי לזכות בשארית פירורי הערב הגדול

שאולי גם הם יזכו ללקט מהם ברגעי מחול המחניים שיחלו בסערה לכשיסתיים מחול הקפטן של האנייה עם היפה בנשים של הפלגת השבוע.

ורק אני לא חלמתי אלא ישבתי לי שלא כדרכי ערה ומפוכחת לחלוטין לא טובעת בים החלומות שהקיף אותי חיוך קטן של זלזול על שפתי יודעת בלבי ידיעה ברורה וחדה כחץ שלוח מקשת שרק אני אהיה זאת שבה יבחר הקפטן למרות שאהיה לבושה במכנסי הג'ינס המהוהות שלי ובחולצה האינדיאנית שלי שהרקמה שבה היא מעוטרת כבר דהתה מרוב כביסות. מרוב כביסות.

מרגלית קוטב מורה לתורה בדרך אחרת

ולפילוסופיה אינדיאנית

של בני שבט הסנקה.

http://www.margalit-kotev.co.il/

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע