עכשיו בגיל 72 (וחצי) שוב נקרתה על דרכי התנשמת שנושאת אותי ברכבת ישראל לדרך חדשה


אתמול הלכתי לשיעור ציור וידעתי בעומק לבי, שם עמוק עמוק בלב שאני הולכת לצייר את אחד מעופות הלילה שמוכנים לראות בשבילנו את האמת שאנחנו לא מוכנים עדיין לראות . הרגשתי שאני נמצאת באיזו אפלה שיתר לחץ הדם שלי בשבוע האחרון מאפשר לי להיכנס לתוכה ,להתעטף בה ולצאת אל האור. וכשהיא הגיעה במלוא תפארתה נשאתי אליה את עיני ושאלתי אותה תנשמת מהי האמת? ותנשמת כפי שאתם יכולים לראות אותה כאן בציור שציירתי יצאה לי אחת כזאת בלי חכמות נתנה בי מבט מצמית ואמרה לי הקץ להתעללות של לחץ הדם שלך! נמאס לי לראות אותך סובלת! שכחת שאת אוהבת להנות מהחיים? מה קרה לך? טפלי בעצמך כמו שצריך באותה קפידה, רצינות ואהבה שבהן את מטפלת במטופלים ובתלמידים שלך! אבל אני מקפידה על אוכל גמגמתי ואני הולכת לבריכה שלוש פעמים בשבוע ואני הולכת ברגל ואני ממש בסדר! תנשמת הביטה בי במבט קשוח ואמרה את צריכה תכנית עבודה כדי להבריא כל מה שאת עושה אינו ממוקד במטרה. את עוד לא החלטת! התחלתי לבכות בכי מר ממש יללתי