עכשיו בגיל 72 אני שומעת בקול הרופא ויוצאת לי לטייל בין ערביים.

ואז הרופא אמר לי והכי חשוב לטייל בין ערביים. המשפט כה שימח את לבי ויצאתי לי בין ערביים לרחובה של עיר והאור היה רך ונעים לעין וריכך את פני הולכי המדרכות ויושבי בתי הקפה. והיו לכולם פנים טובות של שעת השקיעה. וגם הדגים ששטו בבריכה של מרכז ספיר שטו להם בנחת כל דג במסלולו שלו ולא נשמע קול פרץ וצווחה מלבד קרקור אילנית אחת מלב הברכה. וגם בתוכי הכול היה שקט ושלו והשמש שקעה לה לאיטה.

ואני יישבתי לי על המדרגה החמימה על שפת הברכה ועקבתי בעין אוהבת על הדגים והדגיגים ששטו להם הלוך ושוב הלוך ושוב עד שירד הלילה וגם הם עייפו

משוט.

מרגלית קוטב מורה לתורה ולפילוסופיה אינדיאנית

של בני שבט הסנקה

http://www.margalit-kotev.co.il/