הילד שלכם במצוקה? 5 דרכים לעזור לו

לאחרונה אני נתקלת בהרבה יותר מידי מקרים בהם ילדים ובני נוער עוברים התעללות רגשית בקרב חבריהם בתנועה, בכיתה ואו בשיכבה.

הם יושבים מולי לעיתים בעיניים כבויות מתביישים לספר על עוצמת הכאב ולעיתים בגבורה שפיתחו לעצמם כזו המקטינה מאוד את המקרה, כדי לא לחוש בכאב המפלח.

כל סיפור כזה מעורר בי המון תהיות לגבי כל כך הרבה דברים, ורגש החמלה עולה על גדותיו.

הלוואי ויכולתי לפזר אבקת קסמים שתרפא את הפצעים שהתחילו לגדול אצלו בלב.. מכיוון שאין לי כזו (עדיין)

אני מחפשת כלים עבורו, כאלה שיסכים לקבל ושיעזרו לו להיות חזק יותר, מאמין יותר ביכולות הקסומות שלו ויאפשרו לו לעמוד איתן מול המילים הקשות שנזרקות למולו.

החוויות הקשות שהם חווים גורמים לתנודות במצבי הרוח, דבר הגורם לכעסים ומריבות באופן כמעט יומיומי בבית. ואנו ההורים לעתים מתקשים להבחין בין יום קשה שעבר על הילד שלנו לבין בעיה חמורה יותר.

לנו ההורים יש משקל חשוב בהתמודדות עם תקופות קשות בחיים.

החדשות הטובות הן כי קיימים דברים רבים שנוכל לעשות כדי לתמוך בילד שלנו ובעיקר להבין אם הילד שלנו מתמודד עם בעיה המצריכה התערבות.

בניגוד אלינו המבוגרים, חלק מהילדים מתקשים להסביר את מה שעובר עליהם ולכן אינם פונים אלינו לעזרה אלא בעיקר מוצפים רגשית ונוטים לכעס ולעיתים לאלימות ואו הסתגרות.

אם הילד שלכם לא סיפר לכם ,כדאי לשים לב אם קיימים הסימנים הבאים:

@שינויים מתמשכים במצבי הרוח או בהתנהגות הכללית.

@נטייה לבכי ועצבנות במשך תקופה ארוכה.

@איבוד עניין בפעילויות שנהגו לבצע.

@קושי בריכוז.

@מיעוט או הפסקה של מפגשים עם חברים .

@שינוי בהרגלי השינה או האכילה.

@תלונות על כאבים לא מוסברים.

במידה ואתם יודעים או חושדים במצב שכזה אספתי 5 דרכים שלדעתי כדאי לנסות בבית כמבוגרים משמעותיים :

כמובן תוך כדי הכנסת הרגלים קבועים שיאפשרו לילד תחושת בטחון כמו – מספר מיטבי של שעות שינה, ארוחות מזינות והימנעות עד כמה שאפשר מאוכל מתועש וכמויות מפחידות של סוכר, הטענת סמארטפונים מחוץ לחדר השינה כך שהטלפון לא יהיה צמוד אליהם ולא יפריע לאיכות השינה שלהם ,מיעוט במידת האפשר של שעות טכנולוגיה (טלויזיה, מחשב, אייפד , סמארט פון וכו).

שנתחיל? ...

1. להפסיק את הבלה בלה בלה

אם חשתם שמשהו קורה, בבקשה אל תתעלמו, דברים מעין אלה אינם חולפים מעצמם ולעיתים הם אף עשויים לגדול למימדים עצומים. שיחה עם הילד היא דבר הכרחי , לדעתי, יחד עם זאת חשוב שהשיחה לא תהיה שיפוטית או מתנשאת. ספרו לילד שלכם מה אתם רואים, למה שמתם לב ומדוע הוא מדאיג אתכם, אל תהפכו את השיח להרצאה, אתם רק תרחיקו אותו יותר, נסו בעיקר להקשיב.

חשוב ביותר, בעיניי, כי תבהירו לו שאתם תמיד תהיו שם עבורו ותספקו כל סוג של תמיכה אפשרית. במידה והוא לא ישתף פעולה, אל תוותרו , נסו שוב ושוב בעוד מספר ימים..

2. אל תמעיטו בגודל הבעיות שלהם

לעיתים אנו חשים כי הילדים שלנו הופכים בעיה "קטנה" לבעלת מימדי ענ