אני מבקשת לדבר עם האחראי...עכשיו!

פעם לפני המון שנים, עבדתי כשכירה בעבודה ממשלתית.

הרווחתי משכורת יפה ונדיבה (יחסית לרווקה תלאביבית קלולסית) מה שנתן לי מעמד של כבוד בבנק שלי. היתה לי פקידה אדיבה שליוותה אותי ותמיד קיבלו אותי בחיוך.

אחרי זמן מה המשרה ירדה לחצי, אני החלטתי שאני יוצאת לעצמאות ופתחתי עסק.. ובבת אחת ההכנסות שלי בבנק ירדו והמינוס גדל וגדל.

הבנק הפסיק להיות נחמד והיה מתקשר בתדירות גבוהה ורודף אחריי לגביי ההכנסות שלי ומציע לי כל שבוע עוד הלוואה ועוד הלוואה.

אני זוכרת עד היום את תחושת האימה שאחזה בי כל פעם שראיתי שיחה נכנסת מהבנק.

לא ידעתי מה לעשות. הרגשתי הכי חלשה וקורבן של המערכת הענקית שמעליי.

עד שיום אחד שמעתי הרצאה של יועץ כלשהו בנושא העמלות בבנקים.

הוא הסביר לנו שזה לגמרי נתון למיקוח עניין העמלות מול הבנק ושלא נפחד להתמקח.

ופתאום הבנתי כמה אנדר-דוגית חוויתי את עצמי וכמה הבנק כמובן רק הרוויח מלהחזיק אותי בהוויה של פחד.

חגית ארליך | בקשר לנשיות

פתאום הבנתי שהבנק בעצם מרוויח מהמינוסים הענקיים שלי או מההלוואות שלי ובעיקר מכל הריביות שהוא גובה ממני. ולא רק זה שהוא מרוויח מזה הוא עוד גורם לי להרגיש תמיד לא בסדר.

הבנתי שאני הלקוחה והם נותני השירות ואם לא אהיה מרוצה אני יכולה לעזוב ויכולת הבחירה בידיי.

זוהי היתה תובנה משנת חיים.

ישבתי והכנתי סוג של תוכנית עבודה. עם צפי ההכנסות לשנה הקרובה...התלבשתי יפה ונכנסתי למנהלת הבנק. נחושה לשנות את המצב!

הפגישה היתה קשה ולא מוצלחת. למרות שהתכוננתי אליה.

המנהלת די צחקה עליי וניסתה לשכנע אותי לרדת מהעניין של להיות עצמאית.

היא זילזלה בשאיפות שלי והתנהגה בצורה מכפירה כנותנת שירות ובטח ובטח כאישה לאישה.

הצלחתי כן לקבל את הגדלת האשראי כדי שיהיה לי אוויר לנשימה...אבל באותו רגע הבנתי שכאן אני לא נשארת. מעט חודשים אח"כ עברתי לסניף אחר.

ולמה אני מספרת לך את כל זה?

ראשית, נכון זה לא תמיד מצליח מול ענקי הבנקים, אבל את התובנה הזו של שינוי התפיסה לגבי האינטראקציה מול הבנק למדתי להכניס לעוד ועוד מקומות בחיי ובא לי שתדעי שזה אפשרי.

חגית ארליך | בקשר לנשיות

מעבר לזה, לאט לאט עם הזמן כשהתחלתי לפגוש עוד ועוד נשים בסדנאות התפתחות אישית שהעברתי או סדנאות שאני השתתפתי בהם.. אחד מהנושאים הרוחביים שזיהיתי ברוב הנשים שפגשתי היתה אי הידיעה על האחריות שלנו לחיים שלנו.

מהי אחריות?

וגם לי לקח המון שנים להבין שהאחריות על החיים שלי, על הבחירות שלי ובעיקר על התוצאות שלי היא שלי.

וכשניסיתי לחקור ולהבין למה זה קורה? ולמה רובנו (רוב בני האנושות) אבל בעיקר נשים, לא נוטים לקחת אחריות בחיים שלנו, גיליתי שהסיבה לכך היא פשוט כי לא לימדו אותנו איך.

אלפי מאות שנים של חינוך פטריארכלי שאומר שיש מישהו אחד אחראי שנמצא היררכית מעל כולם ואנחנו, האזרחים הקטנים, נשלטים ולא יכולים להיות אחראיים כמעט לחיינו הפרטיים.

השליטה בחיינו מגיעה כמעט בכל רובד בחיים. אם אני אדם מאמין אני בעיקר נתון לחסדו של האל. שלא לדבר אם אני אישה מאמינה אני לרוב תלויה בחסדיי האל והגבר איתו התחתנתי.

וכמעט בכל שלב בחיים שלנו ישנה דמות מעלינו שאחראית עליינו והיא זו שקובעת את אורח חיינו בדרך זו או אחרת.

חגית ארליך | בקשר לנשיות

נשמע מתסכל נכון??

אז זהו שלא תמיד. לרוב בני האדם זה עבד די טוב. לפעמים הכי קל כשמישהו מחליט בשבילך.

אבל בראייה שלי זה הפך אותנו לחסרי תחושה ומודעות למצבנו ולנסיבות של חיינו.

לשמחתי כבר כמה עשורים שאנו יותר ויותר לומדים להחזיר את האחריות לחיינו.

אחת מהמטרות שלי במפגשים עם נשים זה ללמוד יחד להחזיר את האחריות לחיים שלנו. להבין שהבחירה של הדרך בה נרצה לצעוד היא שלנו בעיקר.

נכון שלפעמים כשנופל האסימון הזה..אנחנו נמצאות כבר עמוק בתוך ה'זרימה' או התוצאה של הבחירות הקודמות שלנו ולא תמיד זה קל לעצור, להתבונן ובטח ובטח לשנות משהו במציאות.

אני מאמינה גדולה של צעדים קטנים.

אני חושבת שקודם כל עלינו להבין שהאחריות על החיים שלנו היא שלנו.

ממש להתבונן בחיים שלנו או על נקודות שעברנו בחיינו ולזהות את הצמתים בה