ילדה כחולת עין.


לקראת יום השואה. לזכרה של הילדה כחולת העיניים הבת של רחל רוטנר קטע מתוך הסיפור הבובה של שיינדלה. מתוך ספר הסיפורים שכתבתי "פומלו ועוד ספורים"

עכשיו בהפסקה בין גשם לגשם לקחתי את הסל ויצאתי מהבית.

בדרך חשבתי מי ימכור היום בחנות? אדון רוטנר שהוא איש מבוגר ורגזן או רחל רוטנר שהיא צעירה, יפה מאוד ומחייכת לכולם?

אימא אומרת "רחל רוטנר היא אישה מלאת חיים. היא ממש גיבורה. איך אפשר...", אומרת אימא, "להישאר כל כך מלא חיים כאשר חוטפים לך את הילד מהידיים וזורקים אותו לאש?"

פעם בשבת בבוקר רחל רוטנר סיפרה לאימא את הסודות שלה.

שתיהן ישבו על המרפסת,

אבא ואדון רוטנר היו בבית הכנסת.

רחל סיפרה לאימא איך איש אחד, רופא גרמני חשוב, כאשר הם הגיעו לאושוויץ ברכבת חטף לה את הילדה מהידיים ואמר לה, לרחל, "ילדה יפה כזאת עם עיניים כחולות כאלה, כזאת בדיוק אני מחפש". ואז נעלם עם הילדה.

רחל עמדה שם במקום הזה שקוראים לו אושוויץ וצרחה ובכתה "הילדה שלי, הילדה שלי, מיין קינד מיין קינד", אבל אף אחד לא שם לב אליה ומאז היא לא ישנה בלילה. היא יודעת שהרופא הזה, הגרמני הזה "יימח שמו וזכרו", שרף לה את הילדה בידיים שלו.

אימא והיא ישבו שתיהן על המרפסת ובכו. גם אני שעשיתי את עצמי כמו תמיד קוראת בספר מהספרייה של גברת נוטוב, גם לי ירדו ד