עכשיו בגיל 72 אני נהנית מזיכרונות רומנטיים בהחלט מהרפתקה מסעירה בלב ים .

פעם לפני שנים רבות נסענו יוסי ואני לחופשה לשלושה ימים באי רודוס ובאחד הימים הפלגנו במעבורת קלה לעיר תורכית סמוכה לאי שאיני זוכרת את שמה. הים היה שקט ומראה המים היה כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר יוסי ישב על הספסלים הדו כיווניים שעל פני הסיפון ואני עמדתי בחרטום הספינה מוקסמת מהמים הצלולים ומנוף הסביבה. לפתע החלה נושבת רוח חזקה הים השקט שינה פניו והפך לים סוער. המעבורת הטלטלה על פני המים כקליפת אגוז רפה והאוניה חישבה להישבר. ואני כה נבהלתי מסער הגלים נאחזתי במעקה הספינה לבל אפול חלילה הימה והתחלתי לצעוק יוסי יוסי הושיעני נא! יוסי שמע את צעקתי קם ממקומו כדי להושיעני אך מתנופת הגלים נפל לזרועותיה של תיירת רוסיה מלאת בשר שישבה מולו. הוא הצליח להשתחרר מחיבוקה האמיץ והתכוון ללכת לכיוון מעקה הספינה אך בעודו עושה את הצעד הראשון הניף גל נוסף את המעבורת הקלה והוא שוב צנח בכבדות הפעם לזרועותיה המלאות של שכנתה של הרוסייה המדושנת. אף היא רוסיה מלאת אברים ועבת זרועות. הוא ניסה להיחלץ גם מזרועותיה העבות של זו וכשהצליח צנח שוב לזרועות האחת או השנייה מהן וחוזר חלילה. ואני עודני אוחזת במעקה מחכה לישועת האל בדמות שליחו יוסי אישי ועיני צופות במחזה המרהיב של אישי היקר חבוק וחובק תיירות רוסיות מלאת בשר ולחייהן תפוחים. המחזה הזה של יוסי אישי מתחבק במסירות נפש עם תיירות רוסיות דשנות לא הרחק מחופי תורכיה ואינו מצליח להיחלץ מזרועותיהן האמיצות כה הסעיר את רוחי עד ששכחתי להתיירא מפני אימת הסערה והייתי מרותקת למחזה המסעיר הזה. ואם גם הייתי נופלת הימה לא הייתי מוותרת למראה עיני שזוכות לראות את מה שלא זכה יחזקאל בן בוזי לראות בחייו רבי המראות וזכתה לראותו כל שפחה על הים במעמד חציית ים סוף. תמהה ומאושרת עקב ההרגשה העילאית שבעלי זכה לחסדי אל בלי שאפילו עד כמה שידוע לי חלם עליהם נותרתי מרותקת למקומי בלי שגלי הים ומשבריו מעבירים עלי את דעתי או עוכרים את רוחי. אך הנה חסדי ה' הגיעו ובמאמץ עילאי יוסי וויתר על המשך הפנטזיה הממומשת של כל גבר תאב חיבוקי נשים רוסיות דשנות והצליח ברגע מסוים להיחלץ מזרעות אימא רוסיה ולפלס את דרכו אלי אל אישה יהודייה בת-ישראל כשרה דת וכדין על פי כל הרשומות כדי להושיעה כלומר כדי להושיעני מזעם הגלים. זו כוחה של נאמנות!

אך בינתיים רווח והצלה עמדו לי ממקום אחר וגלי הים שככו ושנינו הגענו לחוף אישי יוסי מדושן עונג ואני כולי נחת. למה נזכרתי עתה בסיפור זה? כי ימי חול המועד פסח מזכירים את אירוע קריעת ים סוף לפני בני ישראל צאתם ממצרים ולי הם מזכירים את סער מי הים בעת ההפלגה הבלתי נשכחת. שלנו!