עכשיו בגיל 72 אני נהנית מזיכרונות רומנטיים בהחלט מהרפתקה מסעירה בלב ים .


פעם לפני שנים רבות נסענו יוסי ואני לחופשה לשלושה ימים באי רודוס ובאחד הימים הפלגנו במעבורת קלה לעיר תורכית סמוכה לאי שאיני זוכרת את שמה. הים היה שקט ומראה המים היה כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר יוסי ישב על הספסלים הדו כיווניים שעל פני הסיפון ואני עמדתי בחרטום הספינה מוקסמת מהמים הצלולים ומנוף הסביבה. לפתע החלה נושבת רוח חזקה הים השקט שינה פניו והפך לים סוער. המעבורת הטלטלה על פני המים כקליפת אגוז רפה והאוניה חישבה להישבר. ואני כה נבהלתי מסער הגלים נאחזתי במעקה הספינה לבל אפול חלילה הימה והתחלתי לצעוק יוסי יוסי הושיעני נא! יוסי שמע את צעקתי קם ממקומו כדי להושיעני אך מתנופת הגלים נפל לזרועותיה של תיירת רוסיה מלאת בשר שישבה מולו. הוא הצליח להשתחרר מחיבוקה האמיץ והתכוון ללכת לכיוון מעקה הספינה אך בעודו עושה את הצעד הראשון הניף גל נוסף את המעבורת הקלה והוא שוב צנח בכבדות הפעם לזרועותיה המלאות של שכנתה של הרוסייה המדושנת. אף היא רוסיה מלאת אברים ועבת זרועות. הוא ניסה להיחלץ גם מזרועותיה העבות של זו וכשהצליח צנח שוב לזרועות האחת או השנייה מהן וחוזר