עכשיו כשאני בת 72 אני מבינה ששיער שיבתי עטרת חן הוא לראשי

אחרי הצביעה -צעירה ב50 שנה

נטשתי את כל ההכנות לחג

ויצאתי באחת לעיר

לקנות לי בגד יפה

לליל הסדר.

נכנסתי לחנות הבגדים והזבנית שלוותה אותי בעצתה שאלה אותי לפתע: "למה את לא צובעת את השיער שלך? את תיראי צעירה בעשר שנים לפחות." השבתי לה: "כי אני אוהבת את המראה שלי בדיוק כמו שאני" היא הביטה בי מופתעת ולא ויתרה. "תצבעי, כדאי לך", הפצירה. את כל כך לבנה. כל השער שלך כבר כמעט לבן לגמרי. את נראית ככה כל כך מבוגרת" ככה אני אוהבת השבתי בסבלנות ראויה לציון תוך כדי מדידת הבגד נוכח המראה. ככה אני אוהבת להיראות לבנה ומבוגרת." היא התבוננה בי במבט של אוף מה אני עושה עם האישה הפסיכית הזאת שלא מבינה מה אני מדברת אליה? ואז אמרה :"טוב, אם ככה את אוהבת." היא שלחה בי מבט רציני וכה עצוב. כן אמרתי לה לנחמה ככה אני אוהבת להיראות בגיל שלי. "אז בסדר" היא אמרה בהכנעה "אז בסדר" שבה ואמרה. זה בסדר גם ככה" שבה והוסיפה בעצב רב . "כן ?" שאלתי "את בטוחה?" הוספתי. "כן זה ממש בסדר" הסכימה בהשלמה. תראי אמרתי לה אל תצטערי אני מרגישה יפה כל כך." היא הביטה בי נדהמת "כן את יפה הסכימה בהתלהבות אם את חושבת ככה." "כן" אמרתי לה "מעולם לא הרגשתי כל כך יפה כמו עכשיו בגיל שלי" היא חייכה. "הכול תלוי בהרגשה" אמרה. "הכול תלוי בהרגשה." קניתי ממנה חולצה עם רקמה צבעונית כזאת שאהבתי תמיד וגם הפעם ויצאתי מהחנות שמחה בלבבי.