תחנות חדשות בחיים, או "מה לעזאזל קורה כאן"?

בחודש האחרון אני נתקלת בחוויות חדשות בחיים שלי.

למעשה, אלו חוויות מחודשות. עברתי את כולן בעצמי בעבר, ועכשיו אני מקבלת אותן פעם נוספת, שונה ואפילו קצת מבהילה, דרך הילדים שלי בכלל והבת הבכורה שלי בפרט.

נתחיל בזה שלפני כחודש פתחתי כהרגלי את תיבת הדואר, ולשם שינוי לא היו שם חשבונות או מכתבים מהביטוח, אלא מין מכתב, עם חותמת משולשת, מוכרת משהו, וראשי התיבות ד.צ.

לקח לי שנייה להבין שהשם על המעטפה הוא לא השם שלי, או של בעלי אלא (הצילו) של בתי הבכורה נעה!

דבר ראשון- אגרוף לבטן. דבר שני - תהיה וחוסר אמונה - "איך ייתכן? היא הרי נולדה לפני שנה". טוב, אולי שנתיים. מה פתאום צו ראשון באמצע החיים?

שתבינו, אני לא חוששת מעצם הגיוס שלה. כמו שאני מכירה אותה היא תגיע בדיוק לאן שהיא רוצה, ובהתחשב בעובדה שהיא מתנדבת במד"א, הכיוון הוא לחלוטין חובשת או פרמדיקית.

אני גם לא חוששת מהמערכת הצבאית. שירתתי 18 שנה בצבא, אני מכירה את הצבא היטב, לטוב ולרע.

מה שתפס אותי בעיקר וגרם לי לתחושות שעוד לא ממש הרגשתי בעבר הוא, שאיך ייתכן שלי, אני, הדס הקטנה, יש ילדה שעוד רגע וחצי הולכת לצבא???

הרי גם אני, לפני כשנה, קיבלתי צו ראשון בדואר. לאן נעלמו כל השנים הללו? האם אני באמת בגיל שאני יודעת שהוא גילי, שכתוב בתעודת הזהות שלי? ואיך ייתכן שאני עדיין, לפעמים, מרגישה קצת כמו ילדה קטנה?

התובנה העקרית, שעליה אני מקבלת תזכורות חדשות לבקרים היא, שהזמן פשוט טס. עף, רץ. וכמו שעוד לא נולד המאנ..ק שיעצור את הפז"ם, לטוב ולרע, אנחנו חייבים לעצמנו לחיות כל יום במלואו, לשים לב לכל יום שעובר, להגיד לו תודה, להכיר, להוקיר ולנצור, כי הימים הללו לא יחזרו.

החוויה השנייה שחוויתי דרך הבת שלי, היתה המסע לפולין.

נעה נסעה בתחילת החודש עם משלחת של הנוער העובד לשבוע לפולין. אני נסעתי לפולין בשנת 1989, בכיתה יב' (עכשיו אתם יכולים לעשות חישוב מהיר בת כמה אני), בשנה השנייה שבכלל יצאו משלחות למסע הזה.

אני זוכרת את הנסיעה כחוויה מכוננת, מעצבת. הכל היה מאוד ראשוני, הביקור בשרידי הגטאות ומחנות ההשמדה, בבתי הכנסת העתיקים היה מפעים ביותר והשאיר רושם עז. חומת ברלין נפלה כמה חודשים קודם לכן, ותנועתו של לך ולאנסה בדיוק הפכה חוקית. הכל היה עוד כל כך ראשוני, אפילו תמים.

האם המסע לפולין תרם להחלטה שלי לשרת בקבע כל כך הרבה שנים? אני לא יודעת.

האם המסע לפולין תרם להחלטה שלי ללמוד לתואר ראשון בהסטוריה של עם ישראל, עם התמחות בשואה? אין לי ספק.

השאלות שרצות לי בראש הן - איך המסע לפולין ישפיע בעתיד על הבת שלי?

הדבר השלישי שקרה הוא שהתחלנו לתכנן את החופשים הקרובים שלנו. גיסי וגיסתי מתוכננים לצאת בקיץ לפוסט דוקטורט בחו"ל, ואנחנו רוצים לבלות סופ"ש משפחתי טרם נסיעתם. התחלנו לבחון תאריכים אפשריים בקבוצת הווטסאפ המשפחתי. פתאום נעה כותבת הודעה, שהייתי צריכה לשוב ולקרוא כמה פעמים עד שנקלטה: "אני לא יכולה בתאריכים האלה והאלה, כי יש לי מתכונות ובגרויות"!

מה בגרויות עכשיו?!? את לא רק עלית עכשיו לכיתה ג'?

והשלב הרביעי, זה הבלתי נמנע ואולי המפחיד מכל - היא תכף תתחיל ללמוד נהיגה!!!

הדס וילף, מאמנת אישית ועיסקית

NLP טריינר

בלוג "אין מקום שהוא רחוק מדי"

עמוד פייסבוק

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square