עכשיו כשאני בת 72 אני מבינה שגם כלבים חווים פוסט טראומה


היום בצהרי יום שמש על ספסל בגן שלמרגלות ביתי אני מתמסרת לשעת חלום הלטאה שלי גופי סופג חמימות מרפאה ורוחי שטה למרחבי אין סוף מתחברת לרוח לטאות הגן ושוקעת בשקט פנימי עמוק. אישה שבידה שקית פלסטיק עוברת בשביל לידי "סליחה" היא אומרת לי "השרוך של הנעל שלך פרום, זה מסוכן את עלולה ליפול." "תודה רבה," אני ממלמלת מתוך תמונת חלומי המתוק אני שבה באחת למציאות חיי. "תודה רבה לך." אני גוחנת לשרוך את הפרימה תוך כדי אני מבחינה באישה שמובילה שני כלבים במורד הדשא שמולי. שני הכלבים חומים יפי תואר הם. עורם מבהיק בריאות. אחד גדול השני קטון. הם מגיעים לשביל והאישה שדאגה שלא אכשל בשרוך הפרום ניצבת מולם ושואלת את בעלת הכלבים "אפשר ללטף אותם?" "כן" משיבה בעלת הכלבים בטח "רק אל תיבהלי אם הכלב הגדול ינבח עלייך." "למה שהוא ינבח עלי?" מקשה המלטפת "יש לך ביד שקית ניילון והוא חניך מכלאה ושם היו כנראה הרבה שקיות ניילון. יש לו טראומת שקיות ניילון. הוא נובח על כל שקית שבשטח! מי יודע" היא מוסיפה ואומרת ברוך " מי יודע איזה חוויות איומות הוא עבר המסכן הזה .כנראה שלא שוכחים את החוויות האלה כל החיים. אצלנו הוא חי חיים של מלך. גם הקטן הוא חניך מכלאה" היא מוסיפה "אבל הוא שותק. בטח כואב גם לו אבל הוא שותק. מי יודע מה הם עברו שם? מי יודע?" בעלת השקית מתקרבת לכלבים היא מניחה יד אוהבת על ראשו של הכלב הגבוה והוא נובח בתוקפנות. היא מוסיפה ללטף את ראשו והוא נרגע מקבל את לטיפותיה בהרכנת ראש ובמנוחה. היא גוחנת ומלטפת גם את ראשו של הכלב הקטון. "אני יודעת" היא אומרת לבעלת הכלבים אני יודעת. לי יש כלב בן 22 שהיה במכלאה עד גיל שנתיים ועברו כבר 20 שנה והוא לא שוכח כלום, אני אומרת לך לא שוכח כלום!" בכל פעם הוא נזכר במשהו ובוכה. כואב לי הלב עליו. כואב לי הלב." אוזני כבר זקורות! כל הלטאות ברחו! האישה עודה מלטפת ביד טובה את ראשי הכלבים. לסירוגין לרגע ידה על ראש האחד ובשני על ראש השני לאיטה,מלטפת לה... שקט עמוק שרוי במרחב הגן רק אישה מלטפת אט רק שתי נשים רחומות כואבות את כאב צערם של יצורי עולם. משב רוח קריר חולף מניע את עלי העצים. קול מיינה מצווחת קורע את הדממה. שתי נשים נפרדות בברכה אחת שקית ניילון בידה שנייה מובילה שני כלבים חומים. אחד קטון ואחד גדול. אחד נובח על שקיות אחד נושא כאבו בדומיה. ואני שתי נעלי שרוכות כיאות צועדת בבטחה לא כושלת בגינו של שרוך פרום. ורק מרחוק נשמעת נביחת כלב. הפגש שוב שקית פלסטיק ונזכר בכאב עבר?

מרגלית קוטב מורה לתורה

בדרך אחרת

ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט

הסנקה

http://www.margalit-kotev.co.il/

מרגלית קוטב מורה

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה