מכתב מאני העתידית
אתמול השתתפתי בישיבת המערכת החודשית של נבחרת הבלוגריות - מועצת נשים כפר סבא.
ממש בסוף יונית צוק, המנחה הקסומה שלנו העבירה לנו ספר שנותן רעיונות רנדומליים לפוסטים. כולנו נפלנו על כל מיני נושאים, שלי היה "כתבי מכתב לעצמך העתידית", ונראה לי שאותי מעניין יותר, מה "עצמי העתידית" הייתה כותבת לי. הנה ההימור שלי:
תגנבי עוד חיבוק מהבנים, עוד רגע הם יצטרכו לשים התראה ביומן כדי להתקשר אלייך פעם בשבוע.
תרגיעי עם האשמה... את לא מושלמת אבל את עושה את הכי טוב שלך.
תשקיעי במעגלים חברתיים, את כבר עושה את זה, אל תרפי. זו השקעה מצוינת לעתיד. הילדים הם מרכז עולמך היום, אבל בסוף הם יגורו בכתובת אחרת.
תשמרי על הבריאות, כל הג'אנק שאת אוכלת, המחסור החמור בכושר, הקפה, הסיגריות והדאגות המיותרות, אני משלמת עליהם. לך יש עוד מה לעשות עם זה, לי כבר אין.
מה שלא תעשי, תשמרי על הזוגיות שלך. הילדים ינטרו לך תמיד, לא משנה כמה תג'נגלי ותעשי, זה טבעם של גורים, ואת גם תמיד תסלחי להם ותאהבי אותם עד מוות. אל תשכחי את האיש שאיתך. אם הכל טוב, הוא פה איתי מכין פוקאצ'ות טבעוניות מבשר שגדל על העצים שכבר המציאו בינתיים והוא חמוד היום כמו אז.
תחיי את הרגע, אין מטרות לעוד עשרים שנה, וגם אם כן אני ואת לא עובדות ככה מותק. זה הכל הדרך והדרך היא מופלאה, היא גם העיקר בשתי שניות קיום האלו.
תשמרי על אימא ואבא, הם מהמתנות הגדולות שקיבלת. יש אחריות בלהיות הילדה הבכורה, תתחזקי את הקשר עם האחיות שלך, הן חברות 'בילט אין', אל תשכחי לפגוש אותן באופן תדיר. אם שתינו בריאות ונושמות עד 2035 אז סביר שאת עכשיו יושבת לשתות קפה איתן איפה שהוא...
די לדאוג כל כך הרבה, לא מועיל ולא יעיל. הפחד משתק ומי צריך להשתתק בזמנים האלו? אני בונה עלייך לטיולים רגועים, לסדנאות צחוק, ליוגה מלטזית, לקרחנות בהודו, עוד יהיה זמן להרהר על המסע, יותר מהרגיל שלך אפילו. תעשי, תחשבי אחר כך. מקסימום יצליח.
אושר הוא החלטה. אלא אם כן קיבלנו בשורה שהינדסו לנו משמים. אין סיבה לא לבחור להיות בשמחה וזו גם מצווה.
הרגעיות של הקושי, החיים הם מאבק נשמה, כולם נאבקים, מי יותר מי פחות. כל יום צריך לגייס את המשאבים, כל פעם יש בית ספר חדש, שלושת הנשמות שפיזרת לעולם, עוד יחוו ויביאו עוד אנשים אהובים והתמודדויות חדשות. כשאנחנו ברי מזל המעגלים שלנו לא קטנים, רק גדלים. תכיני את הלב, הולכים להתווסף אליו עוד חדרים.
אל תחשבי עלי כל הזמן. כשתגיעי בעז"ה, נפגש. אני בטוחה שיהיה לנו המון מה להגיד אחת לשנייה. אנחנו קצת... מכירות זו את זו אחרי הכל.
הכי מהכל - את בסדר! יש שיגידו אפילו בסדר ++ אבל זה לא מגניב לי לחלק לנו מחמאות. אני רק מבקשת שתזכרי את זה בימים שאת יורדת על עצמך בלי הכרה.
קחי רגע אוויר ותחשבי מה את היית אומרת לילדה ההיא? התחלנו שתינו את החיים ממקום לא הכי, אני מחבקת אותך כמו שאת היית מחבקת אותה. תזכרי כפרה, בסוף את קובעת את ההשתדלות של עצמך ואת לא רעה, אני נשבעת.
לסיום, שתינו הרי מברכות מקצועיות (חלק מהקריטריונים של העדה) יש לי חשש כמעט ודאי שהתופעה רק תחריף עם השנים.
אז קחי ברכה לדרך, אני מאחלת לך שה' יברך אותך באריכות ימים, יתן לך נחת מאהובייך ועשייה ברוכה שנוכל להתגאות בה שתינו. שנזכה להיפגש אבל לא במהרה, קחי את הזמן.
