עכשיו בגיל 72 אני מבינה שדרכי ודרכו של לני חייבות להיפרד.

בימי חמישי בבוקר אני פוסעת לי מעדנות למועדון הפנסיונרים בשכונת סירקין שם מזה שנים רבות אני מלמדת שיעור בתורה בנושא "בין פשט לדרש" כמו בכל יום חמישי גם ביום שמש חורפית זה חולפים על פני לאורך הדרך בעלי כלבים מוליכים את כלבם שחביב עליהם בדרך כלל כגופם לטיול בוקר יומי. בפינת הרחובות דב הוז וטשרניחובסקי חולפת על פני בקומה זקופה בעלת הכלב ששמו לני היא אישה מבוגרת ממוצא רוסי שערה המלבין צבוע באודם לוהט ופניה עשויות היטב בתמרוקים, עיניה ששר וארגמן שפתיה. היא לבושה בחליפת ספורט ונעולה בנעלי ספורט ופניה עוטי רצינות וכובד ראש לצידה משוחרר ועליז צוהל לו כלבלבה הזעיר מתולתל אדרת לובן מבהיקה. אנחנו חולפות זו על פני זו ואז לני מסובב את ראשו נצמד אלי ושנינו פוסעים יחד בדרך המובילה למועדון. גברתו של לני קוראת ללני במבטא רוסי מובהק: לני בואאא! לני בואאאאא! אך לני אינו נותן לבו לקריאותיה ומדלג לצידי בדבקות כאילו אנו מכרים משכבר הימים. קריאותיה של האישה מתגברות ונימת כעס ניכרת בהם . לני! בואא לני !בואא. אני נעצרת מסובבת פני אל האישה ואמרת לה: "כלום אינך רואה שחשקה נפשו של לני לילך למקום של תורה?" האישה מביטה בי במבט רוגז אינה מתייחסת לדברי. בליבה היא כנראה אומרת לעצמה ברוסית "מה האישה הזאת מבלבלת לי את המוח? אני פונה אל לני שנעצר גם הוא ואומרת לו : "לני אומנם חשקה נפשך בתורה אך לא ירדה נפשך לעולם כדי למלא את כרסך בדברי תורה. לא לכך נוצרת! חזור לך לגברתך ושמח אותה ואת שאר בריות העולם בשעשועיך. כי לכך נוצרת!" לני מביט בי תוך כדי קשקוש עליז בזנבו נושא אלי עיניים חומות עגולות ואני אין לי אלא לומר לו :"לני אני מצטערת, עתה נפרדות דרכינו אני לדרכה של תורה ואתה לשעשועיך ועינוגיך הכלביים". לני עדיין נושא עיניים אלי ואני אין לי אלא לומר לו בתוקף: "כלך לך לני לדרכך" והוא כמבין עניין נושא רגליו ושב בריצה עליזה אל גברתו הממתינה לו בקצה הרחוב. ורושם מבט עיניו החומות נותר בלבי!