סבתא חנה שלי

סבתא שלי נולדה בקזבלנקה שבמרוקו, בת למרדכי ועליה דהן, הצעירה מבין שבעה ילדים, כמו כן אם לשמונה, בשלנית בחסד עליון, מצחיקנית על, יפיפייה הורסת, חכמה כמו שד, טובת לב ואמיצה. ממש אמיצה. אני יכולה לכתוב עליה מגילות. על איך שסעדה את הוריה, על האהבה העל טבעית שחלקה עם סבא שלי, על זה שאין אמהות כמוה, על איך שסחבה מצב בריאותי מורכב, בכבוד עצמי שאין שני לו, כמעט מחצית מחייה, על איך שקרקסה את כל הרופאים סביבה ואף אחד, אף אחד! לא יכל לעבוד על סבתא שלי.

אבל אני אספר לכם על האומץ, כי הזיק השובב הזה בעיניים שלה, בליווי חיוך משועשע מהקיום האנושי - זה בדיוק הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו.

גרטה גרבו המרוקאית סבתוש תמיד הייתה פתוחה לשינויים, ואם לא די בכל הסופרלטיבים המפוצצים שהענקתי לה בפסקה הנ"ל, היא הפליאה להיות תופרת מחוננת. ככזו החליטה שבא לה לתפור שמלה מעוצבת על פי צו הקוטור של הפראנסאווים בהיותה בת 17 בלבד. גם אם הדבר לא התיישב עם קולות בקהילה, קנתה בד, מדדה, גזרה, ולפניכם התוצאה. שלא יובן לא נכון, סבתא שלי הייתה אישה מאמינה ודתייה עד יום מותה, אבל היא ידעה להכיל את חדוות הנעורים שלה, את ההנאה מחידוש, והייתה לה סבלנות לקבל כל הלך רוח מסביבתה. החופש לבחור היה ועודו, ערך חינוכי שניתן לנו בתורשה ממנה, הסאב טקסט שלו- כל עוד הבחירה מוסרית על פי כל אמת מידה, תהיה רצוי ואהוב בביתנו.

לוחמת צדק על אינסטינקט אני חושבת שמכולם זה הסיפור האהוב עלי. בהיותה נערה ברחובות קזבלנקה, ראתה חבורה של בחורים מתקהלים ומציקים למשפחה לבקנית. הנערה היהודיה הצ