עכשיו בגיל 72 אני מבינה שגם דגים חוטפים התקף לב או אולי מתים מגעגועים לבעליהם?


הערב בסאונה אחרי הבריכה באפלולית קולה של אישה ואני שוקעת לתוך הדיבור החרישי שלה שהופך את הסאונה לתא וידויים של כנסיית מי הכלור. האישה המתוודה יושבת על הדרגש העליון ואוזנינו יושבי הדרגשים התחתונים נשואות אליה. ואז הוא צלצל אלי משדה התעופה ואמר לי: "ואל תשכחי, בבקשה אל תשכחי להאכיל את הדגים באקווריום." ואני אומרת לו: "בטח שלא אשכח הרי הסברת לי הכול ממתי אני צריכה להתחיל?" והוא אומר לי: מעכשיו תני להם כמה פירורים מהאבקה שלהם ואז הם יהיו שבעים לפחות יומיים. נפרדתי ממנו ונגשתי לאקווריום בחיל ורעדה (לא בטוח שהיא השתמשה במלים האלה חיל ורעדה אבל הן מתאימות לי לכאן( ופיזרתי פירורים מעל המים וכעבור שעה אני רואה שכולם מתים אבל כולם!" למרות החום בסאונה אני מצטמררת לזאת לא פיללתי "ואני לא מבינה" היא ממשיכה "למה הם מ