אני ילידת נובמבר. סוף נובמבר, ילידת חורף. ואם יש משהו שאני לא יכולה לסבול זה החורף. לא אוהבת את הקור ואת היכולת שלו לעבור את כל שכבות הבגדים שלי בזו אחר זו ולפלח את גופי בצמרמורת, לא אוהבת את הגשם שבוחר לרדת בדיוק כשאני צריכה לצאת מהבית (ובעיקר בפיזורי הילדים למסגרות), לא אוהבת את השלוליות שיש בכל מקום (בזכות התשתיות הנפלאות במדינתנו).לא אוהבת חורף. נקודה.
גשם על השמשה שלי
בחורף אני נוהגת לשמוע את התחזית ומייחלת לקריאה הנרגשת של החזאי: "סימנים ראשונים של אביב". מבחינתי, החורף זוהי עונה מאתגרת שרק גורמת לי להעריך יותר את יתר עונות השנה. אין לי בעיה שיירד גשם, אבל בלילה כשאני מתחת לפוך שלי, אין בעיה שיהיה קר, רק אם אני בתוך החימום הישיר של מפזר החום ברגליים שלי.
עם זאת החורף הזה פתאום שונה. פתאום אני חיובית יותר כלפי החורף ומוכנה לקבל אותו ביותר חיבה. זו הייתה תחושה מאוד מוזרה מבחינתי. אני, שנוהגת לברוח מכל סממני החורף ומחפשת לי את הדרך המהירה ביותר למפזר החום ומביעה משאלה שהילדים כבר יוכלו לשים את עצמם במסגרות כדי שלא אצטרך לצאת מהבית, פתאום יוצאת מהבית מתוך בחירה ואפילו מחויכת. אני???
מפזר החום והכוס התרמית האהובה עליי
ניסיתי לחשוב מה השתנה החורף הזה מכל החורפים, והגעתי לתובנה כי מאז שהפכתי לעצמאית אני יכולה לסבול את החורף קצת יותר. אני מנסה לשריין מראש ימים סוערים לימי עבודה מהבית ואם אני קובעת עם לקוח, אני הולכת בשמחה, כי אני בחרתי לקבוע אתו, אני מפנקת את עצמי בקפה שאני אוהבת בכוס התרמית החדשה שלי ומוכנה לצאת לדרך.
פתאום הבנתי שעצם הבחירה שלי להיפגש עם הלקוח גורמת לי לאהוב קצת יותר את החורף. מעצם הבחירה אני מראש קמה מחויכת, פתאום הגשם לא כל כך נורא וגרם לי להתחדש במעיל שווה במיוחד ואוסף של כוסות קפה תרמיות, והיום לא כל כך נורא ואפילו מתחיל בחיוך גם בחורף.
אני והמגפיים שלי רטובים מהגשם מחוץ לחברה שאני מלווה
את החורף אני לא יכולה להזיז, אבל אני יכולה לבחור איך להגיב. אז לא ניסחף, זה לא שאני אוהבת חורף, אבל מקבלת אותו בצורה יותר טובה ואז יותר קל לי אתו. התפיסה שלי שינתה לי את הגישה לגמרי, והיום יותר קל לי בחורף. בכל מקרה, אני עדיין מחכה לקיץ.
אז איך אתם עם החורף ומהו ה"חורף" שלכם, דבר ששיניתם את הגישה אליו והוא הפך לחיובי יותר?
אני יכולה להגיד לכם שחברתי, חגית ארליך, רואה את החורף באופן שונה לגמרי!
מוזמנים לקרוא כאן את הבלוג שלה.
