מי זוכר את המחנכת מכיתה א???

יום המורה 2017 בבית הספר שלנו.

התבקשנו מקבילתי (מורה בחסד עליון, אבל זה לגמרי לפוסט אחר) ואני, לפתוח את היום הזה במילות ברכה.

חשבנו ביחד איך להפוך את ה"כמה דקות הללו" למשהו משמעותי...

היא, מקבילתי, הזכירה בכבוד את המחנך האגדתי יאנוש קורצאק, מעט על פועלו ומשנתו.

ואני...

אני הפלגתי בזכרונות על המורה שלי...

ראשית הקראתי מה זה להיות מורה בחוויה שלי, שלנו

להיות מורה זה

לדעת לאהוב בלי גבולות ,זה לתת ולתת ולתת

להכיל, לראות ולחבק אבל קצת

להיות מורה זה לדעת, לקרוא הרבה, ללמוד, לחפש

וכל הזמן לחדש ולהתחדש

זה להכין שיעורים ומשחקים ומבדקים

זה לשבת שעות בימים, בלילות

זה להיות מדוייקת עבור עצמך ועבור כל אחד מהתלמידים שלך

להיות מורה זה ללכת להשתלמויות

ולקנות

לקנות ספרים, חוברות, משחקים, פרסים, קישוטים

שיהיה, שיתאים

להיות מורה זה לדאוג שתמיד יהיה לך בתיק

טישו, פלסטר, סוכריה, תפוח

להיות מורה זה להתרגש כל פעם מחדש

מציור, פרח, מילה חמה

מהצלחות הכי קטנות.. פשוט , אמיתי טהור

להיות מורה זה להתעורר באמצע הלילה כי נזכרת ששכחת

ואת חייבת והכל צריך להיות עכשיו כדי לא לפספס אותו

את הילד הזה שזקוק לך כל כך

להיות מורה זה ללמד ולחנך, ולהאיר לו את הדרך

אבל גם לדאוג שישחקו איתו שיאהבו אותו שהוא ירגיש מוגן ויתנהג הוגן

להיות מורה זה להסתכל לכל אחד מהילדים בעיניים ולדעת שעשית את הטוב ביותר עבורו

ואז...

ואז... סיפרתי עליה, על המורה שלי מכיתה א

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הָלַכְתִּי לְשָׁם עִם אִמָּא לִרְאוֹת אֵיפֹה בְּדִיּוּק אֲנִי יוֹשֵׁב וּלְהַכִּיר (אֶת הַמּוֹרָה שֶׁלִּי (הַמּוֹרָה סִימָה

שָׁלוֹם כִּתָּה אָלֶף / יְהוֹנָתָן גֶּפןֶ

וכשאני המורה סימה נכנסתי לבית הספר בפעם הראשונה עדיין לא הייתי בת 6

הגעתי עם אמא שלי והחזקתי לה את היד

הלכנו ברגל משכון ותיקים ונכנסנו לתוך בית הספר מחייכות

קנו לי ילקוט חדש ושמלה

היתה תחושה מרגשת של התחלה

ואז נכנסנו לכיתה

ושם היא עמדה

המורה

אני זוכרת בעיקר פנים מחייכות ועיניים טובות

היו לה גם פנים עגולים

בהירים

אחרי כמה רגעים עם המורה הרגשתי בטוחה

אמא נתנה נשיקה ואני חיבוק גדול

אני ממש זוכרת הכל

ואז המורה הזו שקוראים לה איטה

שהיתה גבוהה וחזקה ויפה ומיוחדת

התחילה את השיעור

הבטנו בה מוקסמים