להתראות נעורים, שלום אהבה

""כל דבר שמרגיז אותנו באחרים יכול להוביל אותנו להבנת עצמנו"- קרל יונג.

ירח דבש שבו למדתי קצת עליו והרבה על עצמי. למה? כי הוא לקח אותי למקום מהמם, קר, בסוף העולם והוא ישן! כבר צהריי היום והוא עדיין ישן! אני מצדי מחפשת אטרקציות מחממות בקור המקפיא של מפליי הניאגרה בקנדה, מבררת בלובי של המלון מהמאה ה-18 מהי הדרך הקצרה והמהירה ביותר לראות את המפלים תוך כדי שתיית הקפה ואכילת הכריך הרביעי שלי כבר מהבוקר, והחצי השני שלי נח לו במיטה של לואי ה-16 ומתענג על כל רגע של שקט ומנוחה לנפשו. איך אפשר שלא להתרגז??? תגידו לי אתם...

דיקלה גולסה, מורה להוראה מתקנת

אז החלטתי להתיישב בכורסא המרופדת להפליא והמעוצבת בסגנון אירופאי קלאסי בצבע שנהב, מול האח שדולק לו ומחמם את החדר ובעיקר את הלב, ולכתוב. נזכרת במשפט של יונג, הפסיכיאטר הידוע מהמאה ה-19, ומנסה לחשוב קצת על עצמי: יש לי כעת את כל הסיבות בעולם לנוח, להתפנק ולעצור את מחוגי השעון שרצים להם בלי לשאול בכלל מה הכיוון, יש לי אהבה ענקית שהגיעה בשלב מאוחר של חיי ומיד הציפה את ליבי באושר, יש לי מקצוע שאני כל כך אוהבת והוא מאפשר לי לעזור לאחרים והכי חשוב שאני יכולה לעסוק בו בכל מקום בעולם, אני עצמאית ואין לי אף אחד מעליי או מצדדיי שיכול להגיד לי מה לעשות ויש לי משפחה וחברים שהם המשענת הבטוחה להמשך החיים. אז לאן אני רצה??? אין לי מושג, האמת.

מתיישבת ומנסה להבין עוד קצת את עצמי: מדהים איך יצר ההישרדות טבוע בי כל כך עמוק עד שנדמה כי הפך לעור שני שלי שפשוט אי אפשר להסיר. חייבת להיות בתנועה כל הזמן, להספיק, לגעת, להריח, לטעום רק שלא ייגמר לי. אבל אני, בעצם, לא מבינה שכאן הכל התחיל ולא יגמר לעולם....