זמן? בשבילי זו המלצה בלבד

בנעוריי, למדתי פסנתר קלאסי. בקונסבטוריון. הייתי חייבת לנגן שעה ביום, וכשהגעתי לכיתה י'א והמורה שלי לפסנתר, פאינה, גילתה שאני מנגנת רק שעה אחת ביום היא זעקה "חמאס" והעלתה לי את זה בהסכמת אימי, לשעתיים. בנוסף, הדרכתי בנוער העובד, בגרויות, חברות ויציאות, וגם עבודות. הזמן שלי היה מלא מכף רגל ועד ראש.

בשנות ה-20 שלי הגרתי לתל אביב ושם אימצתי לי אורח חיים אחר. הזמן לא שולט עלי, כלומר אני לא משתעבדת לעיסוקים שלי כדי (אולי) לשכוח מעצמי אלא אני מפנה לי שעות שבהן אני יכולה להרהר. כן, מתי בפעם האחרונה הרהרת? עבדתי במלצרות כך שהיו לי לעתים בקרים פנוים בהם קפצתי לים, הייתי סטודנטית וכמובן שלמדתי אבל היה לי חשוב מאוד שיהיה לי זמן שלי. אחה"צ התעוררתי מהשינה ויכולתי במשך חצי שעה לשבת על כוס קפה ולחשוב. או בשישי ערב, לא היתה לי אז ארוחות שבת והשעה 20:00 היתה עבורי שעה מקודשת בה אני יושבת על הכסא במרפסת שלי ברחוב מלצ'ט ומדמיינת איך יהיה לי כשיהיו לי ארוחות שישי משפחתיות (כמו שאני חווה כיום).

כיום, אני חייבת לחיות לפי תאריכים. אין לי ברירה; יומהולדת של הילד בגן, חופשות, ימי צילום, חו"ל. אני מיישרת קו כדי שאוכל לתקשר עם העולם שמסביב שחי על פי הקודים הללו. אבל עם זאת, טמועה בי הבנה עמוקה שמחר יכול גם לצאת אחרת. והכל יכול להתבטל במחי יד, ולאו דווקא בגלל סיבה שלילית אלא גם בגלל מאורע חיובי. ואני לא קובעת חברות או בילויים ליותר מידי זמן מראש כי אני באמת לא יודעת איך אני ארגיש באותו הערב, אולי בכלל לא יבוא לי לצאת?

הזמן הליניארי שאני חיה על פיו הוא נחוץ לי כדי לשרוד בחיים בעולם המערבי, אבל אני מכבדת גם את הזמן הפנימי שחי בתוכי, שיש לו את המחזוריות שלו;

התלהבות וחתירה לפעולה. תחילת פרויקט בעבודה או פרויקט יצירתי אישי - מוסיקה או כתיבה. משהו מדליק אותי ובא לי להניע אותו ואז אני נפגשת עם אנשים שהם השותפים שלי לכך, למשל.

הבשר (העבודה העיקרית). שכוללת גם עבודה סיזיפית של רפיטטיביות, חקירה לעומק, קשיים והתייאשויות לפעמים. גם בשלב זה הבימאי שונא את המפיקה (שזו אני) והמפיקה שונאת את הבימאי...

הסיום. הבאת הפרויקט לסיומו. אגב בעבר הרגשתי תחושת ריקנות בשלב זה אך עם הזמן אני גם יודעת להרגיש את המלאות על אף שזה נגמר.

המתנה, ריקות והתמלאות. את השלב הזה אני הכי אוהבת. בחודשי ינואר ופברואר בעבודה שלי בטלוויזיה, אני בשלב של אחרי השיאים שסיימנו בשנה הקודמת, ועכשיו זה זמן של חשיבה, הרהורים, הכנות לקראת הפרויקטים הבאים.

במחזוריות הזו שאני חיה בה, הזמן הליניארי הוא רק המלצה. וכשאני מסתכלת אחורה על כל מה שהספקתי, וואי וואי - מסתבר שזה המון.

ומה הן חושבות על זמן?

ענבר ורדי - לחצי כאן

הדס וילף - לחצי כאן

ליאת קמחי - לחצי כאן

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע