סינגל בן שמן

יש לנו מסורת, לספי ולי, מאז שאנחנו ביחד, לצאת לטיולים בימי הולדת. בנובמבר האחרון שמנו פעמינו לכיוון יער בן שמן, לעשות את סינגל הרצל.

מחקר מקדים ברשת גילה לנו שזה מסלול למתחילים, שזה מה שאנחנו (לא רכבתי מעל לשנה באופניים). מאחר ומעולם לא רכבנו בסינגל חשבנו שזה מושלם בשבילנו. התעלמנו מהתגובות המסוייגות שדיברו על כך שהסינגל מצריך טכניקה. "מה זה אומר טכניקה?" חשבתי לעצמי.

היום אני יודעת.

אז הסינגל אכן מצריך יכולת טכנית טובה על האופניים. שזה אומר יכולת תמרון בתוואי שטח משתנה במהירות שונה, עבודת רגליים טובה, שליטה ברכיבה שהיא לא במישור ויכולת להתמודד עם מכשולי דרך.

לפני שהתחלנו את המסלול פגשנו זוג שבדיוק סיים אותו. "40 דקות" הם ענו לי כששאלתי כמה זמן זה לוקח. תזכרו את התשובה שלהם להמשך הפוסט.

בהתחלה זה היה מגניב ממש, רכבנו במהירות בינות עצים וסלעים. מתמרנים את אופנינו בשביל העקלקל מרובה ההפתעות.

מדי פעם חלפו על פנינו רוכבים מנוסים במהירות רבה.

הגענו לספוט מדליק שנראה כמו נלקח מאגדות האחים גרים:

אבל די. התעייפתי. הטכניקה הזו הצריכה רמות ריכוז שאין לי בשלב הזה של חיי (אמא אחרי לידה זכאית להטבות של מופרעי קשב וריכוז - הצעת חוק לא רעה!). ואז גם נפלתי מהאופניים. כמו שאני, נפלתי הצידה, על סלע. זו היתה תמונה סוריאליסטית. האם רוכבת שנופלת לבד ביער משמיעה קול?

אל דאגה, המרפק והברך חטפו מכות יבשות, אך לרוכבת שלום.

עכשיו כבר היה קשה יותר. גם כי בשלב הזה הדרך היתה מרובת עליות, והייתי עייפה, ופחדתי ליפול שוב.

למרות זאת המשכתי לרכב (באופן חלקי) מתוך רצון עז לסיים את המסלול, תוך שאני מקללת נמרצות את עצמי. מה היה לי כל כך דחוף לצאת לרכיבה מאומצת חמישה חודשים אחרי לידה. האמת היא שפשוט שכחתי שאני מה שנקרא 'אחרי לידה' ושלוקח לגוף קרוב לשנה להתאושש.

ואז הגענו לסימון הזה:

זה שבר אותי.

אולי רבע שעה ניסינו להבין לאן לפנות. גיגלנו ועשינו וייז ומה לא כדי להבין מה עדיף לנו. כי כבר נהיה מאוחר וצריך תכף להוציא את הגדול מהגן. למזלנו חלף על פנינו בשלב הזה רוכב מקצועי שנעצר לידנו ואמר לנו ששמאלה קצר יותר.

בסופו של דבר הגענו רבע שעה לפני שסוגרים את הגן.

סיימנו את הסינגל תוך שלוש שעות עם מרפק וברך חבולים, עייפים אך מרוצים.

אז אם איכשהו עשיתי לכן חשק לרכב, הנה כל הפרטים על הסינגל.

שנה טובה!