?!?"סודי ביותר"

היא חברה שלי בפייסבוק כבר זמן רב.. מעולם לא קראתי אותה עד ש..

היא כתבה פוסט אחד שהעיר אותי, קראתי, הגבתי ומאז אני מציצה בה לא מעט

.פניתי אליה וביקשתי לראיין אותה, כי רציתי לשמוע אותה אומרת את הדברים.

למרות היותה כל כך עסוקה, רוני פינתה לי זמן וריתקה אותי בתשובותיה..

עכשיו תורכן:

שם: רוני פרידמן

עיסוק: יזמית ומרצה

רוני האם תוכלי לספר לי מעט על הילדות שלך-

הילדות שלי היתה ילדות מאושרת, קיבלתי מהוריי כל מה שחפצתי בו. ברמה החומרית היה הכל. ברמה הרגשית נפער בור לאור העובדה שגדלתי בצילו של של סוד משפחתי אפל. אני ממש גדלתי בחנות הבגדים של הוריי ז"ל, וכילדה קטנה שגדלה במקום כל כך מרכזי ומוכר בעיר, הייתי חשופה לשמוע הרבה מאד הערות שנגעו לעובדת היותי ילדה מאומצת כשלא ידעתי שאני כזו, היות והוריי חשבו לשמור את העניים בסוד. הייתי ילדה די מפונקת לפי מה שמספרים, בת יחידה להוריי, תמיד הייתי לבושה במיטב האופנה, מטופחת, הוריי דאגו לי כמו שלא דואגים לילד ביולוגי רגיל. הייתי ילדה " יקרה" לליבם, וכילדה שהיתה גם בת יחידה להוריים וגם מאומצת, גדלתי לצד כל התפנוקים גם בצל

חרדות שמא לא יאונה לי כל רע.

מה אומרת לך המילה אמא?

המילה אמא בשבילי היא: חיים!

אמא זו האישה המגדלת את ילדייה ואוהבת אותם בלי שום תנאי. אמא היא זו שנמצאת בשבילך למענך בכל רגע נתון. אמא זו הענקה, נתינה, הכלה,

מתי גילית שאת מאומצת?

באופן רשמי, האמירה שאני ילדה מאומצת הגיעה מהוריי רק בגיל 32 לאחר משבר נפשי ופיזי שהיה למעשה השלכה של האימוץ כסוד משפחתי.

איך מתמודדים עם גילוי של סוד כל כך גדול?

ההתמודדות היתה לא פשוטה בכלל. סוד האימוץ כאמור היה סביבי כל הזמן, מילדות קיבלתי מסרים ורמזים אבל הדחקתי ומעולם לא שאלתי את הוריי לגבי השמועות שאני שומעת שאני ילדה מאומצת. רק בגיל 32 לאחר שילדתי את בתי ה- 2 קרו שני אירועים מכוננים , 2 נשים זרות שפגשתי ברחוב, והערות שלהן לגבי עובדת היותי ילדה מאומצת הביאו למשבר גדול שאילץ אותי בסופו של דבר לפתוח את תיבת פנדורה המשפחתית. עד לגילוי הסוד סבלתי תקופה מכאבים פיזיים בכל חלקי הגוף לרבות איבוד התחושה ברגליים, רק בדיעבד הסתבר שהמקור שלהם נפשי. הכאבים היו רק הסימפטום לאימפקט הגדול של הסוד שגדלתי לצילו.

הסימנים היו שם כל הזמן את אומרת איך מתעלמים?

כשגדלים עם תחושה של מידע שמסתירים ממך, נוצרת תחושת אשמה, בושה. פחד גדול. כאילו אם מנסים להסתיר ממני משהו, אם כולם יודעים משהו שלי אסור לדעת אותו, כנראה שהמשהו הזה הוא דבר נורא, מביש, לכן ההתעלמות באה לידי ביטוי באמצעות הדחקה רגשית. הייתי אלופת ההדחקות. הדחקה שעלתה לי מאוחר יותר בקריסה פיזית ונפשית. אני גם מאד רציתי לגונן על הוריי מפני הסוד של עצמם. פחדתי שאם אשאל אותם האם זה נכון שאני ילדה מאומצת, זה יהרוס אותם, יפגע בהם , יזיק לבריאותם. הייתי עסוקה בלהגן על ההורים שלי מפני הסוד שהם יצרו.

.מתי לדעתך ילד צריך לדעת שהוא מאומץ?

ברור שמגיל צעיר מאד, מהרגע שהגיע למשפחה המאמצת צריך להתחיל לטפטף את סיפור החיים שלו.

ספרי על התחושה שכולם ידעו...רק את לא...

תחושה מכווצת, משתקת, תחושה של בושה שיש איזה סוד שכולם יודעים חוץ ממני. תחושה ממש לא נעימה שגורמת לך להתכווץ גופנית בכל פעם שהמילה " אימוץ" הוזכרה בסביבה, תחושה שגורמת לך לעבור לצד השני של הרחוב כשאת מזהה את אחד מהמכרים של הורייך ופוחדת שמא שלא ישאל משהו הקשור לנושא. הידיעה הפנימית הבלתי מוסברת שיש סוד הקשור בי וכולם יודעים אותו חוץ ממני היא טראומטית לילד, ילדים קולטים הכל. שפת גוף, מימיקה, מעבר לדיבור בשפה אחרת ברגע שאת חולפת לידם.

מה דעתך על סודות במשפחה?

דעתי היא שמשפחה שיש בה סודות היא לא משפחה בריאה. אני בעד להתהלך בעולם כספר פתוח. כשמדובר בסוד משפחתי אי אפשר לאורך זמן לשמור אותו, "שלושה יכולים לשמור סוד אם שניים מהם מתים " זה המוטו שלי. כל סוד סופו להתגלות, במיוחד כשמדובר בסוד משפחתי שרץ כבר כמה דורות.

ספרי על רגע מכונן בחייך-

הרגע בו הבנתי שכל התחלואות שלי, הגיעו כתוצאה מסוד האימוץ. הרגע בו הוריי הגיעו לביתי , כשהייתי בת 32 וסיפרו לי שאני ילדה מאומצת

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

זה לא משנה מי ילד אותי, מה שישנה זה מי שגידל אותי. וזה נכון.

מה הדבר הראשון שעשית כשהסוד התגלה ?

מידית הגוף שלי התחיל להגיב לחירות הרגשית, ולפני הכל התחלתי להרגיש טוב, לאחר מכן התחלתי להתקשר לחברות טובות לתשאל אותן האם הן ידעו שאני מאומצת וכד'... כמובן שהתשובה היתה חיובית מצדן, הן פחדו לספר לי או לדבר איתי על זה כי האימוץ היה טאבו.

מה לגבי המשפחה הביולוגית?כמה היה חשוב לך להכיר ?

3 שנים לאחר גילוי האימוץ, פתחתי תיק אימוץ ושם קיבלתי פרטים מאד יבשים לגבי האישה שילדה אותי. היות והיה לי חשוב מאד לדעת את סיפור הרקע, לראות תמונה של האמא הביולוגית, מאד מאד רציתי לראות למי אני דומה, התחלתי לעשות תוכנית " אבודים" משלי, והגעתי עד לביתו של אחד מהאחים הביולוגיים שלי. נפגשתי אם כל ארבעת האחים. היות ואמי ואבי הביולוגי כבר לא היו בחיים בשלב הזה, את כל המידע שהיה נחוץ לי להשלמת כל חלקי הפאזל מילאתי באמצעותם.

מה העצה שהיית נותנת להורים שעומדים לאמץ ילד-

העצה הכי חשובה זה קודם להכין לילד את סיפור הזהות שלו. לתת לו כל הזמן תחושה שהוא שייך, שהוא אהוב, שהוא ילד מתנה.

מהו הרגע הכי קשה בגילוי?

לא היה רגע קשה קריטי. על המסע עד לגילוי היה קשה. הגילוי עצמו היה החלק המשחרר דווקא. אבל אולי הייתה קיימת תחושת החמצה שאמי הביולוגית נפטרה שנה לפני שפתחתי את תיק האימוץ, ולא הספקתי לפגוש אותה ולתהות על קנקנה.

הרגע הכי מאתגר בגילוי- המסע לאיתור האחים, בשירות למען הילד סירבו למסור לי פרטים של האחים הביולוגיים, כך שהייתי צריכה בכוחות עצמי לבלוש ולהגיע למשפחה. ואכן תוך ימים בודדים הגעתי למי שרציתי והשלמתי את הפאזל.

הרגע הכי שמח בגילוי-

שאני בכל זאת חצי רומנייה גם ביולוגית.

אני מדברת רומנית ברמת שפת אם, גדלתי ביבת אשכנזי, ותמיד שמעתי הערות סביבי באידיש כמו: "איזה מזל היה לשווארצה הזו ", " הפרענקית הזו ".... בסוף יצא שגם האמא הביולוגית שלי היתה רומניה.

איזה מסר חשוב לך להעביר?

מסר אחד הוא שילדים מאומצים חייבים לדעת את האמת שלהם. זו זכותם. וחובתם של הורים מאומצים להביא את האמת כמה שיותר מוקדם.

אבל ההרצאה " תיק אימוץ סודי ביותר" יש לך מסר מרכזי אחר והוא- סוד הוא מחלה!

הכוח המניע ליצירת סוד הוא פחד. והפחד כידוע משתק, גורם לחרדות קשות. ואין שום סיבה לשמור דברים בבטן. לא כל דבר צריך לרוץ ולספר לכל העולם ואשתו. אבל יש בהחלט סודות שעצם החשיפה שלהם בקרב חבר טוב או קבוצת אנשים מקלה משמעותית על העומס הרגשי הכרוך בשמירת סודות.

הסיבה שבגללה אני מרצה כמעט כל ערב בכל מיני מקומות בארץ, זה עניין יצירת ושמירת סודות ! במיוחד כשמדובר בשמירת סוד מפני ילדים. שמירה על סוד מצריכה התנהלות והיא גוזלת אנרגיות מיותרות, גם בהרצאה שלי אני משתפת במקרים אותנטיים שסופרו לי על סודות שכיחים בכל משפחה נורמטיבית, שבסופו של דבר שמירת הסוד פגעה גם בשותפים לשמירתו.

סוד פוגע בבריאות נקודה, עדיף להתמודד ולפתוח תיבות פנדורה מאשר לסבוב מתוצאות חשיפתם המאוחרת העלולות להיות טראומטיות.