כפר סבא- טיול במנהרת הזמן....

גדלתי במרכז כפר סבא של שנות ה-70 וה-80, השנים בהם כפר סבא עוד נראתה כמו כפר.

בתים נמוכים, גגות אדומים, גינות עם פריחת כובע הנזיר, עצי שסק עמוסים, שדות של חמציצים וברחוב הראשי ריח פרדסים.

מעט מאוד נשאר מאותן פינות חמד נשכחות של ילדותי, בניינים חדשים קמו והחליפו את הבתים הקטנים של העיר, שדות של חרציות התחלפו ברבי קומות, ולי לא נותר אלא לעבור לידם ולהתגעגע אל נוף ילדותי. מתוך הגעגוע נולד הרצון להחיות מקומות שכבר נשכחו, מוסדות כפר סבאיים אגדיים שכבר חלפו מזמן. לכל פינת חמד כזו אקדיש פרק משלה. ואם גם לכם יש געגוע לימי המושבה, אתם מוזמנים לעקוב אחר הבלוג ולהשתתף בחגיגה נוסטלגית עם עוד הפתעות בהמשך....

נפגש בקולנוע הדר בשעה 13:00

ארזתי את שלשת ילדי, פיקניק קטן, וקבעתי עם אחותי לטיול במנהרת הזמן.

נפגש בקולנוע הדר בשעה 13:00 כתבתי לה בהודעה, וכמובן שהיא הבינה בדיוק, ללא הסברים נוספים, איפה נפגש.

כן, קולנוע הדר!!! חלקכם נזכרים עכשיו שהיה מקום כזה, וחלקכם בטח לא יודעים אפילו על מה אני מדברת..... לא! לא קולנוע עמל....זה שייך למשבצת אחרת על מפת העיר....גם אליה עוד אגיע בפוסטים בהמשך.

קולנוע הדר, היה קולנוע קיץ פתוח ללא גג, ברחוב בן גוריון, מול הצתלבותו עם רחוב התחיה. הקולנוע נבנה בעיר בשנות ה50, ובעונת הקיץ היו מוקרנים בו סרטים. אך יותר אני זוכרת את ימיו העלובים של הקולנוע שעמד ללא פאר וללא הדר, עד שהתפורר ונהרס, ובמקומו נבנה בניין ללא כל אזכור מה היה כאן לפני (לפחות חיפשתי....ולא מצאתי).

מימין: פינת הרחובות בהן שכן קולנוע הדר | באמצע: הבניין שעומד כיום במקום | משמאל: תמונה ארכיונית של קולנוע הדר מתוך תערוכת "אז ועכשיו " המוצגת קבע באכסדרת היכל התרבות , האוצר יובל נדל והצלום המקורי של הצלם ההיסטורי דניאל קפלן .

אל גן הפלאות הנסתר

משם המשכנו ברחוב התחייה ומיד לאחר המרכז המסחרי הקטן, פנינו שמאלה אל גן נסתר אשר

(טיול שבת בגן הפלאות, בין עצי האורן הותיקים (אני מימין עם הצמות

בילדותינו זכה לכינוי "גן הפלאות" , בשל היותו פסגת גני השעשועים בעיר (כמובן בעיניים של ילדות בנות שש..) . מאז ועד היום כף רגלי לא נחתה בגן זה.

עפ"י זכרונינו (שלי של אחותי ) "הפלאות" הסתכמו ב 4-3 מתקנים שמהם לא נותר היום כל זכר: נדנדה, סולם, קרוסלה ומגלשה בצורת כדור, עשוייה מפיברגלס שאת השריטות מימנו אני זוכרת עד היום. משם מתפתל שביל בין עצי אורן ותיקים, (המוביל אל רחוב אנה פרנק).

בראש הגן, גינת שעשועים נוספת כיום זהו גן הנצחה לזכרו של דרור גרנות, אשר הוקמה ע"י משפחתו, ובה משחקי ילדים, פסלים ופינת הנצחה. ואם תרצו לדעת מה קדם למה, הביצה או התרנגולת, קחו את עצמכם לביקור בגן... התשובה מחכה לכם שם.

גן "הביצה והתרנגולת" לזכרו של דרור גרנות.

הקן הישן

חצינו שוב לרחוב התחייה. בפינת רחוב נחשון, מול בית הדואר, עומד בניין שהוא חלק מפרוייקט נדלנ"י של שנות האלפיים.... אשר הוקם על המקום בו עוצבה בנעוריי, דמותי, אישיותי ופטריוטיותי לעיר. שעות של הרקדות על המרפסת, פעולות חורף במעיל דובון בין קירות ביטון קפואים, ערבי קן וסרטים באולם כגון "שיער" ו"אפוקליפסה עכשיו"....

אלו היו שנות הזוהר של תנועת הנוער העובד והלומד בעיר. את הכתר לקחה שנים אח"כ תנועת הצופים, בה חברים היום 2 ילדיי.

ממול, ממש ליד בית הדואר המרכזי, ניתן לראות בתמונה עץ חרוב ותיק ולצידו שלט הסבר, עץ זה הינו חלק מ"שביל העצים" בעיר, בו שולטו עצים עתיקים ומיוחדים בעיר. אז בפעם הבאה שאתם מגיעים לדואר המרכזי...תנו לו כבוד!

גן ברנוב והמכולת של רומק

במורד רחוב התחיה, שביל הפונה שמאלה, לגן נסתר נוסף, בו ביליתי שעות רבות בילדותי.

הגן נקרא היום "גן ברנוב" והוא ממוקם בינות הבניינים בין רחוב התחיה ורחוב ירושלים. הנדנדה השווה ביותר שהיתה בו אז, היא סוס נדנדה מברזל...כמה צנועות היו דרישותינו בילדותינו.

ומישם יצאנו לרחוב ירושלים, התחנה האחרונה לסיורינו היום.... המכולת של רומק, שנדמה לי שעדין מתפקדת כמכולת, אך אני לא בטוחה שהיום עוד אפשר לבקש שם חצי כיכר לחם שחור ו"שירשום..". כאן במכולת של ילדותי, הייתי מצטיידת כל בוקר בשוקו ולחמניה, בדרכי לבית ספר אוסישקין, כשריח הדגים המלוחים מהחבית, הוא חלק בלתי נפרד מחווית הביקור במקום.

גן ברנוב משמאל והמכולת של רומק בצד ימין

ואם תעברו בסביבה, ותחליטו לסטות מדרככם, אל אותם גינות נסתרות, הנה מפת הטיול שלי לשירותכם:

ולסיכום, אם הבלוג הזה נגע לכם, אם הלכתם בעקבותיו להנות מפינות החמד שהוזכרו כאן... או שהנוסטלגיה עשתה לכם טוב על הנשמה, אשמח שתשתפו ותרשמו בתגובות את החויה שהיתה לכם במקומות שבכתבה.