בלב רן


ערב אחד, לפני לא מעט שנים ישבתי בבית נעמ"ת, זה שצמוד לבית ההסתדרות ולאולם הפועל,

נו, זה שמול הדואר ברחוב נחשון.

אה, שכחתי, גם אלה כמו קן הנוער העובד הישן שכנם, הלכו בדרך כל נדל"ן.

בכל אופן, שם באותו משרד, ישבתי ערב אחד וראיתי תנועה ערה של אנשים בדרך אל האולם.

מסתבר שהיו אלה חברי "מקהלת נעמ"ת", שעד לאותו יום לא שמעתי עליה,

ובאופן מאוד ספונטני הצטרפתי לתנועת ההולכים וביקשתי לשיר.

המנצח, איש ידוע ומוכר למביני הז'אנר, ביקש שאשב, אסכית ואשמע, ואם בתום שעתיים וחצי,

כולל הפסקת כיבוד קלה, ארגיש שאני עדיין מעוניינת, אני מוזמנת לפנות אליו.

מכיוון שהרעיון החל למצוא חן בעיני, התחלתי לחשוב ביני לביני איך אני מסבירה בבית את היעלמותי הפתאומית רבת השעות, ללא כל הודעה מוקדמת, שאולי תהפוך לקבועה אם אחליט להתחייב או נכון יותר אם אעמוד במבחן ההתאמה.<