מסיבת יומולדת

אף גשם לא יעמוד בדרכה של מתאמנת הפילאטיס

הסטודיו שלי לפילאטיס חגג 8 שנים. הילה ויצמן פייפר, הבעלים והמורה שלי בשלוש השנים

האחרונות (וגם היחידה בעולם כמעט שיודעת כמה אובססיבית אני יכולה להיות לפגמים. היא ומוכרות הנעליים משופרא קניון ערים) ניצחה על יום היומולדת בגאווה. אנחנו, קבוצת המתאמנות הנאמנות שלה, באנו לפרגן להפנינג החמוד שהיא הרימה לנו, על אף הגשם. כן, כשאת מתאמנת פילאטיס, גם גשם לא יעצור אותך בדרך לאימון. לא ביומולדת לפחות.

5 פעמים בשבוע? חחחח

עכשיו, שלא תחשבו שאני מבלה אצל הילה ויצמן (או כפי שחלק מאיתנו מכנות אותה - הילאטיס) חמש פעמים בשבוע. ממש לא. במקרה הטוב אני מגיעה אחת לשבוע, ועושה השלמת יוגה במקום אחר. אני כל כך עסוקה בילדים עבודה, שלפעמים אני מרגישה אחרי שיעור פילאטיס שזה בכלל נס שהיתה לי השעה הזו להקדיש לגוף. אז למה זה כל כך חשוב לי? וגם למה אני בעצם, אפילו שאני לא מאוד שיטתית, תכלס מצליחה להתמיד?

איך מתמידים בפעילות גופנית?

* דבר ראשון, כדי להתמיד בפעילות גופנית צריך מוטיבציה. המוטיבציה שלי היא הבטן וגיליתי במקרה שלי מתמטיקה מאוד פשוטה: כשאני הולכת לפילאטיס הבטן שלי נכנסת למקומה. וכשאני לא הולכת לפילאטיס הבטן שלי יוצאת מהמקום. פשוט כך.

* דבר שני, צריך שהמקום יהיה קרוב אלי פיסית. וכאן הסטודיו של הילה ויצמן הוא שיחוק כי הוא נמצא ממש במרכז העיר, האיזור בו אני גרה והאיזור האהוב עלי. אני במרחק של 7 דקות הליכה ממנו, וזה מאוד מקל עלי בסדר היום הכולל. כשאני חוזרת הביתה משיעור ערב, מוזיקה בתוך האוזניות והאויר הנעים באפי, אני מרגישה לרגע שאני מתהלכת בסרט.

* דבר שלישי, סוג הספורט. אני מכירה הרבה אנשים שאמרו לי שהם לא התחברו לספורט מסויים. בתור אחת שניסתה כמעט את כל סוגי האימונים (כולל טקוונדו שבגלל שלא ידעתי להחזיר פייט אז אף אחד בסוף לא רצה להיות הבן זוג שלי) אני מאוהבת בפילאטיס. גם על יוגה שזה מבחינתי דרך חיים אבל זה לפוסט אחר. פילאטיס זה ספורט אלגנטי, רגוע, מתאים לכל הגילאים, ומחזק את האימאימא של רצפת האגן. וכשרצפת האגן בטוב אז הכל טוב :)

תקשורת לא מילולית

רוב הזמן אנחנו מתקשרים דרך דיבור, ודרך הראש. כשאני עושה שיעור פילאטיס, אני מרגישה שהגוף שלי עובד על האינטליגנציה הגופנית שלו, שאינה זקוקה למילים והבהרות. אני לא אתפלסף על תיאורית גוף נפש, אבל ברור שאחרי שאני שותקת במשך שעה שלמה ומפעילה את המוח של הגוף אני מרגישה טוב. אני מרגישה מרוכזת, עם שיווי משקל, חזקה, מתגברת. כשאני יוצרת מוסיקה, גם שם התקשורת היומיומית נשארת מחוץ לחדר ומשהו אחר מתוכי מתחיל לפעול. במרחב הזה שלי, אני גם מוצאת בתוך עצמי את שיווי המשקל וההתגברות.

אני אוהבת שבמהלך החיים אני לא נסחפת רק ליומיומי, ומבינה את החשיבות של הקדשת זמן ותשומת לב גם בתקשורת אחרת, של גוף ויצירה.