שוקובו


אלהים נמצא בפרטים, ורגעי האושר והחסד שהוא מוכן להקציב לנו לא ממש נפוצים,

אני מזהה את רגעי האושר בדיעבד, מספיקה להבחין בהם בהתרחקותם ולא מצליחה לאחוז בשוליהם ולעכב.

אולי משום כך אני מתענגת על אותו רגע קסום שחוויתי, בעת שיצאתי ממקום עבודתי, מועצה מקומית לא גדולה בלב השרון ההביל.

כשיצאתי משם, לאחר כך וכך פגישות, התחלף האור הפלורסנטי הלבנבן של חדרי בכתום - צהוב – בוהק - מכאיב לעיניים כחולות, של השמש, שבחרה לעמוד, כמו בכל יום בשעה זו, ממש מעל לראשי הגלוי, הג'ינג'י. גם הקרירות המסויימת של המזגן המוזיקלי פגה מיד עם נגיעת קרניה של הנ"ל בצחור עורי שלמד פרק בהכנת סטייק WELL DONE והזכיר לי שאני גם רעבה.

על אף העובדה שחמישה צעדים בינוניים בלבד הפרידו ביני לבין מכוניתי, גבר עלי יצרי וסטיתי לעבר הקיוסק הקרוב כדי לשבור שבר ולספק את רעבוני.

"שבר" אמרתי והתכוונתי לארטיק "שוקובו", שתפקידו היה לצנן את האוויר, את האווירה ואת הרעב בו זמנית.

תיק גדול לארטיק קטן.

בשובי מן הקיוסק מצאתי לצד מכוניתי, בשכנות מאוד צמודה, חיפושית קטנה. כלומר, תבנית פח בצבע דהוי, מקושטת בחוטי תיל נושאי תפקידי חיבור ותמיכה, בולטת בלכלוכה.

עם כל כך הרבה סימנים מיוחדים לא נותר לנהגת אלא להחנותה באופן מיוחד,

וכך מצאתי אותה, חציה על הכביש וחציה על המדרכה, מעמידה בצל את מכוניתי וחוסמת את הנתיב להשתלבותי בתנועה.

באותו רגע, של אושר, אתם זוכרים, עמדו בפני שלוש משימות מיוחדות:

1. לא להתעצבן –

רגיעה ושקט נפשי מזרימים את הדם למקומות הנכונים,

מקלים על החשיבה, והעוית שהם יוצרים בשולי הפה

מתפרשת לעיתים קרובות כחיוך המטעה את היריב.

2. להמשיך לאכול את הארטיק –

"שוקובו" עם תפקידים חשובים שמאיים לשנות מצב

צבירה ולקשט את בגדי.

3. לתמרן את דרכי החוצה –

צהרים, חם, מתה להגיע הביתה.