אם אני לא אאמין בעצמי, איך אני אצליח?

המסע להוצאת הספר מלווה בהרבה דברים. חלקם דברים אדמינסטרטיביים. איך לשווק, איך לפרסם, מה לעשות, עריכה ועוד. אבל רובם בכלל דברים רגשיים. מה אני מרגישה מול דברים שקורים.

גיוס המונים הוא כמו עלייה על רכבת הרים

כל מי שעשה תהליך של מימון המונים יספר לכם שזה כמו רכבת הרים רגשית אינטנסיבית. (וכמו שאמרה לי חברה שגייסה – "אין סיכוי שאני עושה את זה שוב").

אבל אני אופטימית חסרת תקנה וחשוב לי, מאוד מאוד חשוב לי שהספר ייצא לאור ולכן, כבר מזמן החלטתי שאני עולה על רכבת ההרים הזאת.

אז הכרטיסים כבר נקנו. האתר מוכן, התסריטאי יושב על התסריט. לכאורה כל הלוגיסטיקה מסביב מוכנה.

אבל השאלה האמיתית היא – האם אני מוכנה??

האם אני באמת מוכנה להרוויח 40,000 ₪?

בעצם, אם נדייק, השאלה האמיתית היא, האם אני מאמינה שאני יכולה לגייס את הסכום הזה עבור הספר??

האמת, לא הייתי בטוחה.

מזל שיש את הקונסטלציה בחיי!

נפגשתי עם ענת שבי. קולגה ומטפלת בקונסטלציה (ותושבת כפר סבא בעצמה). הנושא שלי היה: האמון ביכולת שלי לגייס את הכסף.

קונסטלציה משפחתית, הדרך שלי לטפל בדברים:

על הקונסטלציה כתבתי בעבר בפוסט שנקרא: "את עושה אינסטלציה משפחתית?"

בכל זאת, בקצרה, למי שלא מכיר: זוהי שיטת טיפול, העובדת עם ייצוגים ומתבססת על השדה המשפחתי. על פי הקונסטלציה, אירועים משמעותיים שקרו במשפחה עוברים מדור לדור ומשפיעים עלינו באופן לא מודע. חשיפת הדברים, באמצעות הייצוגים, יוצרת שינוי בשדה המשפחתי ולכן גם בהתנהלות האדם.

כשהתחלנו את המפגש, ענת ביקשה ממני לבחור 4 ייצוגים: לי, ל- 40,000, לאמונה שלי ביכולת שלי ולספקות.

בתמונה שלפניכם אתם רואים את הסידור של הייצוגים כפי שהנחתי אותו בתחילת המפגש.

הבד הצהוב מייצג אותי

הבד הירוק מייצג את הכסף

הבד הכחול מייצג את הספקות

והבד האדום מייצג את האמונה.

את הבד האדום אתם לא רואים, כי שמתי אותו מתחת לשטיח.

עד כדי כך אני מאמינה בעצמי...

כדי לגייס את הכסף צריך אמון. ועל זה ענת ואני עבדנו. להחזיר את האמון בעצמי.

אני לא אלאה אתכם בפרטי הטיפול (היה מרתק!) רק אראה לכם את סיומו.

הבד האדום המרובע מייצג אותי (עברתי בטיפול תהליך של התבגרות (: ).

הבד האדום העגול מייצג את האמונה (זוכרים? זה שהיה מתחת לשטיח...)

הבד הירוק מייצג את הכסף

והבד התכלת מייצג את הספר.

והבד הסגול? זה זיו, בעלי, כי כדי להצליח ב- 100% הרגשתי שאני רוצה את התמיכה שלו.

אז מה השתנה בטיפול?

מחוסר אמונה ותחושות של "לא מגיע לי" נוצרה הבשלה ובגרות והגיעו תחושות של "מגיע לי". וגם ההבנה וההסתכלות שהכסף הוא בעבור הספר. ואת הספר לחלוטין מגיע לי להוציא (ולכם מגיע לקבל אותו כי יש בו הרבה ערך).

אז עכשיו כן, אני מוכנה לרכבת ההרים גם בתחום הרגשי

אבל... זה לא נגמר בזה.

החלטתי שכל עוד אני מגייסת, אני מטפלת בפן הרגשי שלי יותר מבדרך כלל. קבעתי עם ענת עוד פגישות כדי שלא משנה איזה מכשול אעבור בדרך יהיו לי את הכלים לפתור אותו ואת הדרכים להתמודד איתו ולטפל בו.

באיזו דרך אתם מתמודדים עם הפחדים והחששות שלכם?