סוקרים עליך, דייייייי!

ערב.

צלצול טלפון מעביר אותי באחת מהרגע הכי מותח בסדרת המופת הבריטית "בוא לאכול איתי" לזה:

היא - ערב טוב אני מדברת ממכון הסקרים "אני אבלבל לך את המוח ואת תהיי נחמדה" האם תסכימי לענות על מספר שאלות?

אני - כן. למה לא.

ועוד לפני שאני מספיקה לחשוב ולסכם עם עצמי שאני בסה"כ עוזרת למישהי להרוויח את לחמה, היא יורה.

סוקרת - טוב בת כמה את?

אני - עניתי

סוקרת - כמה אנשים גרים בבית? אני - רק אני.

סוקרת - האם יש ילדים מתחת לגיל 18 בבית? אני - כרגע אמרתי לך שאני לבד.

סוקרת – יש ילדים מעל גיל 18 שגרים בבית אפילו יום יומיים מפנימיית ילדים או מהצבא? אני – כבר לפני 2 שאלות עניתי לך שאני לבד

סוקרת - מי המפרנס העיקרי בבית? אני – נו תנחשי, אם אני לבד בבית, איש אינו גר איתי לא מעל ולא מתחת ולא מהפנימיה וגם לא מהצבא , אז מי מפרנס? במחשבה שניה, ההכנסות מקצבת שאירים ופנסיה לשאירים גבוהות יותר מהכנסתי, אז התשובה היא בעלי ז"ל הוא המפרנס העיקרי.

סוקרת – כמה מכשירי טלוויזיה יש בבית? אני – אחד.

סוקרת - האם יש עוד אנשים שרואים טלוויזיה בחדרים אחרים? אני- (עדיין מאופקת) אולי לא הבנת, כי אמרתי את זה רק 3 פעמים אני גרה לבד, יש לי מכשיר טלביזיה אחד, כן יש לי גם מקס יס ואני מקליטה אבל זאת רק אני, ותו לא.

סוקרת – יש לך ממירים נוספים בבית? אני – כן, בודאי, תו לא משתמש בכל האחרים.

תראו, הייתי יכולה להמשיך לספר לכם על השאלה המדהימה אם הקומה השלישית היא בבית פרטי צמוד קרקע

ואם כפר סבא היא קיבוץ או ישוב חקלאי, וגם התבקשתי לאיית את השם אימבר, אבל אני בטוחה שכאן גם אתם כבר איבדתם את הסבלנות.

עכשיו, מה דעתכם.?

בפעם הבאה שתתקשר מישהי לגזול מזמני כך וכך דקות, תהיה תשובתי חיובית או שלילית.

אני מכירה את עצמי. אני אסכים, כי מה שאראה מעבר לקו תהיה אשה קשת יום, שיושבת שעות בין שתי מחיצות עץ,

מול צג מחשב, בעיניים אדומות ממאמץ ואזניים כואבות, ובביתה ילד או שניים שמחכים לה.

לא אני לא אגזול ממנה את האפשרות להתפרנס.

אני אחרוק שיניים, אני אשפוט אותה שלא בצדק משום שהיא בסך הכל קוראת שאלות שמישהו אחר ניסח, ולא לקח בחשבון את תשובותי המאפשרות לפסוח על 3 או 4 שאלות עוקבות.

אני יודעת שזה קרה לא פעם גם לכם.