ילדים עצמאיים- טיפים להורה המתעניין

כל כך הרבה מאמרים, דיונים , מחקרים וספרים נעשו ונכתבו על הדימוי העצמי, והבטחון העצמי של הילדים.

כאמא וכאשת חינוך העוסקת מעל שני עשורים עם ילדים גיליתי שישנם שני דברים שהופכים את הילדים שלנו למצליחים יותר, ושניהם שזורים זה בזה.

האחד- תחושת המסוגלות והאמונה שלי בעצמי (הניזונה מהסביבה) האומרת שאני מסוגל.

השני- התחושה והאמונה שסומכים עליי.ן

אז איך עושים את זה? ומי מאיתנו ההורים לא חולם על ילד עצמאי, שמח, בטוח ומאמין בעצמו

האמת?? כמו תמיד, אין דרך אחת.

ומה שטוב לילד אחד לא בהכרח טוב לילד אחר.

יחד עם זאת, בחרתי 5 טיפים שאני חושבת שבמינונים משתנים יכולים להתאים לילדים של כולנו, וכל גיל הוא יופי של זמן להתחיל.

"אני יכול לבד"

כמה פעמים מצאתם את עצמכם עושים עבור הילד כי הוא לא יכול, הוא לא יצליח, הוא לא מבין, זה יקח מלא זמן??? כל התחושות האלו עוברות ישירות אל הילד שלנו, יכול מאוד להיות שמה שעובר לכם בראש הוא אכן נכון, אבל אם לא תאפשרו לזה להיות, זה לעולם לא ישתפר. יתרה מכך, תחושת הכישלון תלווה את הילד שלנו הלאה.

זה לא חייב להיות מושלם, אבל החיוך של הילד האומר : "יש!!, הצלחתי!!, בעיני שווה את המאמץ.

(אני מניחה את הטיפ הזה ראשון, כי לי באופן אישי הוא היה הכי קשה ליישום כפרפקציוניסטית, ואם אני שיחררתי... כל אחד יכול!!!)

"אני בוחר"

הבחירה חשובה בכל גיל, היא מפתחת את היכולת לגמישות מחשבתית ובעיקר את תחושת המסוגלות והאמונה שסומכים עליי. תנו לו לבחור בין שני דברים, אל תציפו אותו באופציות. זה יכול להיות בגיל צעיר מאוד בחירה בין שתי חולצות כדי ללבוש לגן, או שני פירות לארוחת עשר ובהמשך בחירה בין חוגים או מתנת יום הולדת וכו.

(הרבה פעמים בחירה יוצרת הנעה לפעולה למשל, ילד שלא רוצה להתקלח אם תאמרו לו: מתי אתה רוצה להתקלח בעוד 5 דקות או 10 דקות? הוא יענה ויבחר וילך להתקלח - נסו, זה פועל כמו קסם)

"אני אחראי"

בתפיסה החינוכית שלי לכל אחד מילדי הבית מגיל מאוד צעיר צריכה להיות אחריות בבית, משהו שרק הוא עושה וכולם יודעים את זה וסומכים עליו. בהתחלה אפשר לעשות ביחד איתו ובהמשך לאפשר לו לעשות לבד.

זה יכול להיות אחראי שהנעליים יהיו בארון, אחראי להביא כוסות לשולחן, להשקות עציץ, ולהמשיך דרך אחריות על בעל חיים, השלכת האשפה, מדיח, אח קטן וכו.

במידה וזה אפשרי הייתי מאפשרת לילד לבחור מתוך 2 אופציות על מה הוא היה רוצה לקחת אחריות.

"יש לי דעה משלי"

כדי לעזור לילד שלנו להרגיש חשוב וכי דעתו נחשבת, כדאי להקפיד ולשאול את דעתו לפחות פעם אחת ביום. זה יכול להיות דעתו על האוכל, על פריט חדש וברמה גבוהה יותר דעתו על התנהוגות של אדם אחר.כדי להגמיש את המחשבה אני מציעה לפתח את זה לשאלות כמו, מה אתה היית עושה במקומו? איך אתה מציע לפתור את הבעיה? מה היית מציע לו? והקשיבו ברצינות, הוא יזהה מיד אם אתם מתעניינים באמת. (זה הזמן להשתיק את הניידים והטלויזיה לכמה דקות)

"אני גם משתף"

הרגילו את עצמכם לערוך שיחות שיתוף לפחות פעם אחת ביום, זה יכול להיות סביב ארוחת הצהריים/הערב, במיטה לקראת השינה או כל זמן אחר שנכון לכם. התחילו משיתוף שלכם על משהו שקרה לכם היום בעבודה. זה יכול להיות כל דבר, משהו שאכלתם, שאמרו לכם, שהצלחתם, נכשלתם, עשיתם וכו' . אחר כך אפשרו לו לשתף, אפשר לשאול אותו למשל: ספר לי משהו אחד טוב שקרה לך היום, ובהמשך משהו אחד טוב ומשהו אחד פחות )טוב... (הכי כיף כשזה הופך להיות הרגל והם מספרים הכללל, תחושת הבטחון היא נהדרת