למה לא כדאי להתחיל מבראשית

למה להתחיל מההתחלה אם אפשר להמשיך מאותה נקודה שבה הפסקנו בסוף השנה שעברה אשר חרטה בנשמתנו את צלקות הקשיים ורגעי המשבר לצד נקודות האור שעזרו לנו להרים את הראש ולהתקדם קדימה? אתם מכירים את המשפט הזה: אני ממש רוצה לחזור לגיל 20 אבל אם השכל של היום...כמה דברים הייתי עושה אחרת. אז לא חמודה, את ממש לא יכולה לחזור לגיל 20.

קראתי השבת את פרשת בראשית. אכן התחלה מרשימה של סיפורו היוצא דופן של העם היהודי. לכל אדם בעולם ישנו סיפור משלו או אפילו רגע אחד העושים את חייו. בכל פעם הוא יספר אותו לכל מי שירצה לשמוע. כל סיפור, כל רגע, כל חוויה שמשאירה בנו חותם מועברת באמצעות 22 האותיות של הבריאה. כך גם אלוהים עשה כאשר ברא את העולם, כך גם אנחנו עושים כאשר אנו בוראים את מציאות חיינו ואת אינספור הרגעים הטובים והטובים פחות, שבהם. גם לי יש את הסיפור שלי והוא מתחיל אי שם בהתחלה לפני 39 שנים...והוא נמשך עד היום ונכתב ומשתנה בכל רגע ורגע שבו אני עוצרת את נשמתי או דווקא נושמת לרווחה.

דיקלה גולסה, מורה להוראה מתקנת ומאמנת להעצמת בני נוער

מה שלא יהיה, פרשה זו גורמת לי להתרגשות בכל שנה מחדש. ככה זה, ההתרגשות שיש בהתחלה חדשה בכל דבר שאנו עושים. כל שנה, משמחת תורה לשמחת תורה, קורא עם ישראל את התורה כולה, ממילותיה הראשונות, "בראשית ברא אלוהים את השמיים..." ועד מילותיה האחרונות, "לעיני כל ישראל...". אכן התרגשות של התחלה המהולה ברגעי התעלות על עצם הגעתנו ליום מבורך זה, אלא שהיום אני כבר לא ממש בהתחלה אלא אוטוטו באמצע החיים וזו בהחלט נקודה טובה להמשיך הלאה עם התובנות שרכשתי ועם האפשרות לפתוח דף חדש ואופטימי יותר.

יש פתגם שאומר: אין אדם שלא יכול לעשות דבר ואין אדם היכול לעשות הכל... דהיינו, עלינו לעשות ולברוא כל רגע בחיינו בתבונה ובזהירות שלא נפגע באחר. כך נוצרנו אנחנו ע"י בורא העולם, וכך גם אנו יוצרים את חיינו. כולנו, כן כולנו יכולים לעשות משהו לחיינו.והעשייה הזו, אגב, אינה נגמרת לעולם. היא הייתה פה לפנינו ותמשיך גם אחרינו.

גם בימים שמחים אלה, כאשר נסגר סף סוף הבור שנפער בליבנו בשנה האחרונה זה שגרם לנו לשנות קצת את עורנו, לשנות את מנהגנו, ללמוד עוד דבר על עצמנו ועל הסביבה והעיקר להיות בתנועה, עלינו לבדוק תמיד מה עוד אנו יכולים לעשות בשביל לסגור את "הבורות" הקטנים שעדיין קיימים בתוכנו ומגובים ב"היגיון" ו"אמת" שאינם מובילים אותנו לשום דבר, פרט להליכה לאחור, כמו האסטרונאוט על הירח שאינו מצליח לייצב עצמו ללא כוח הכבידה או כמו חיה שנופלת לאדמה ומתקשה לקום כאילו שכחה כיצד עליה ללכת.

דיקלה גולסה, מורה להוראה מתקנת ומאמנת להעצמת בני נוער

אז איך ממשיכים בכל זאת?

מתמודדים עם כל מה שקורה ומה שיקרה לנו בדרך ומברכים על הקיים. כמו בתורה, כמו בפרשה הזו, ההמשך ידוע לכולם: החטא הקדום הראשון והעונש לנצח, הרצח של האחים ולידת הצדיק, נוח, שמרוב צדיקותו בים של פושעים, קיבל פרשה משל עצמו. וההמשך שלנו? אנחנו לא יודעים אותו אבל כבר מספיק נבונים לדעת כיצד אנו רוצים להתייחס אליו וזה מה שחשוב.

אז עם יד על הלב, משהו השתנה?! לא ממש. את פרשת "בראשית" אנו קוראים מדי שנה פעם אחת בתחילתה, אך, בעצם, לתוכנה אנו מתוודעים מדי יום, מדי שעה ואף יש שיגדילו לומר, מדי רגע. היהודי המתפלל או כל אדם המתבונן רואה בכל עת את גדולתה של הבריאה והוא חוזר אליה בצורות שונות ובגוונים שונים, המעידים על גודל המעשה בבראשית וזה המתווה את דרכינו בחיים. חליפת הזמנים, אם כן, משמרות הטבע וצבא השמים והארץ, הלידה והמוות, הצמיחה והגדיעה, הוכיחו את התחדשותם של מעשיי בראשית בכל מקום ובכל עת....אז עכשיו, במיוחד עכשיו, בואו נתחיל מבראשית חכמים יותר מאי פעם.

מה אתם אומרים? מתאים לכם? אשמח לשמוע את תגובותיכם....

שלכם, דיקלה

.

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע