פוסט אורחת - הטריאתלון הראשון שלי...

כשלראשונה שמעתי לפני כשלוש שנים על טריאתלון מיוחד לנשים, לא ידעתי בדיוק מה זה. כן ידעתי שיש ענף ספורט שנקרא טריאתלון... והוא ממש, אבל ממש למקצוענים, לכן מטבע הדברים חשבתי שהסיפור הזה לא בשבילי. אקדים ואומר שפה ושם התעמלתי, פילאטיס, אירובי, קצת שחיתי ורכבתי על אופניים, אבל בגדול ידעתי שאין סיכוי שאצליח לרוץ יותר ממאה מטר. יחד עם זאת, הסקרנות דרבנה אותי לבדוק "במה דברים אמורים" ולמרות שבאותו הזמן כבר החלו האימונים, החלטתי לנסות בכל זאת להשתלב. לא באמת האמנתי שאוכל להתמיד, אבל כבר במפגש הראשון הוקסמתי מהאנרגיות החיוביות ומהחבורה הנפלאה שהתקבצה לאימונים, כאשר ברור היה לכולן שהמוטו העיקרי הוא שכל אחת יכולה וכדברי סיסמת התחרות "כל אחת מנצחת".

אני רק יכולה לתאר את התהליך שאני עברתי במהלך שלושת חודשי האימונים לקראת הטריאתלון. הצלחתי להתגבר כל פעם מחדש על קשיים פיזיים ומנטליים כאחד ולחזור הביתה בסיפוק ובתחושה שאני יכולה להמשיך במסע, בראש ובראשונה בזכות השינוי המחשבתי, התמיכה שמסביב והידיעה שהכל צריך להיעשות בכיף ובשמחה.

אני עדיין זוכרת את הטריאתלון הראשון שלי. כאשר הוזנקנו לים, רק אז הגעתי להכרה שזהו, אין דרך חזרה, ועם כל שלב שהסתיים, התמלאתי באנרגיות חדשות ובתחושה שאני אכן מסוגלת. ההתרגשות הגדולה ביותר הייתה כאשר חציתי את קו הסיום... אז הרגשתי ממש כמו אלופה אולימפית.

הטריאתלון הראשון הזה פתח בפני עולם ומלואו שעד אז לא ידעתי שאוכל להיות חלק ממנו. הוא פתח בפני צוהר לעולם מופלא שאלמלא כן לא הייתי יודעת שהוא קיים ואיך הוא ישפיע על חיי. בזכות ההתחברות הזו גם זכיתי להכיר בנות יקרות, שהתחלנו כחברות לדרך וכעת אנחנו הרבה מעבר לכך.

מאז ידעתי שזהו, דבק בי "החיידק" וברור שאני בפנים. לא רק בהשתתפות בתחרויות הטריאתלון הבאות, אלא בלקיחה על עצמי התנסויות נוספות, כאשר המסר העיקרי שהוטבע בי הוא שכל אחת מגיעה לפי הקצב שלה ולפי מה שהגוף ובעיקר הראש מרגיש לה. ואכן, אימוני הריצה שהחלו מיד אחרי הטריאתלון עם קבוצת הריצה של המדריכים המופלאים נעמי ויינשטוק ורוני פילבסקי, הגבירו אצלי את הרצון להמריא לעבר אתגרים חדשים, בריצה, בשחייה וברכיבה. וכל שנה שחלפה מאז רק חיזקה אצלי את הנחישות להמשיך להעפיל ולהגיע ליעדים נוספים.

היום, שלוש שנים אחרי, אוכל לומר שלא הייתי מגיעה סתם כך באמצע החיים לעולם החדש והמאתגר הזה אילולא השתתפתי בטריאתלון הראשון ההוא ששינה כל כך הרבה בחיי. הספורט הפך לדרך חיים ולחלק טבוע באישיות שלי. אני גאה כל כך במה שהפכתי להיות, מקבלת בברכה כל אתגר חדש שמניע את רוחי ומוסיף שמחה לחיי. זכיתי מאז להשתתף בעוד שני טריאתלוני נשים, במרוצים ובתחרויות רכיבה, ואף לאחרונה סיימתי בהצלחה חצי מרתון ראשון - ועוד היד נטויה...

בנות יקרות, אני מספרת את הסיפור שלי כדי לומר שאם מישהי מכן מתלבטת, מהססת או סתם מתעצלת, אל לכן... החלטה אמיצה של רגע יכולה לשנות כל כך הרבה בחייכן, ורק אחרי שתצלחנה את האתגר הראשון, תדענה שהתחלתן מסע מופלא שאת סופו רק אתן תקבענה.

לסיום רק אוסיף ואומר שהמדריכים שלנו, נעמי ורוני ומועצת נשים כפר סבא, הם הרוח והנשמה שעומדים מאחורינו, עם הליווי, התמיכה, הפרגון והאמונה שאכן זה אפשרי, ומעל לכל עם המסירות והחיוך שלא מש מהשפתיים. כל אלה הם המפתח להצלחה של כולנו... והשמיים הם הגבול.

לני ברק, כפר סבא