עכשיו כשאני בת 71 אני מבינה שיש לי סוף סוף משפחה ענפה ומסועפת!
לפני שבועות אחדים הוזמנו לחתונה משפחתית מצד הכלה.
הכלה היא הבת של הבעל השני של הבת של האיש שאיתי מאשתו הראשונה.
לבשנו שנינו האיש שאיתי הלוא הוא הקיבוצניק הזריז ואנוכי בגדי חמודות
ונסענו לחתונה שהתקיימה באולם מהודר ורחב ידיים.
(כאשר הגענו אבי הכלה (דהיינו בעלה השני של הבת של הקיבוצניק הזריז מאשתו הראשונה
שמח מאוד לקראתנו הגעתם ברגע הנכון אמר, עכשיו כל המשפחה מתייצבת לצילום המשפחתי.
נצבנו עם עוד בני משפחה בחגיגיות הראויה וחייכנו לנוכח הצלם חיוך רחב.
תוך דקות אחדות התאספו גם שאר בני המשפחה כולם נכונים לרגע ההנצחה של המשפחה המפוארת.
הכלה היפה והחתן שלצידה עמדו רוויי אושר במרכז לצידה של הכלה ניצבה אימה
ולצידה בעלה הראשון אבי הכלה שעתה הוא כזכור בעלה השני של הבת של האיש שאתי מנשואיו
הראשונים לצידו של אבי הכלה עמד בעלה השני של אם הכלה ואשתו מנישואיו הראשונים
עם הילדים שלהם מנישואיה הראשונים וגם עם הילדים שלה מנישואיה לבעל השני של אם הכלה.
לידה ניצבה בתו של האיש שאיתי ולצידה אימה שהיא אשתו הראשונה של האיש לצידי
לצידה עמדה הבת מנישואיה הראשונים של בתו של האיש שאיתי
ולידה הילדים של בתו של בתי מנישואיה השניים.
בעלה של הבת של האיש שאיתי מנשואיו הראשונים לא הגיע מאחר והוא נפטר שנים אחדות לאחר
שהיא כבר היתה נשואה לבעלה השני.
לידי ניצבה אמו של אבי הכלה מנישואיו הראשונים ולצידה ניצב בעלה השני
ולידו ניצבו בניה מנשואיה הראשונים ונשותיהן הראשונות וילדיהם מהנישאים הראשונים.
ועוד ניצבו שם אי אלו אנשים , נשים וילדים מנישואים קודמים של זה או זו או שלא הצלחתי בדיוק להבין מי שייך למי ולכן אינני יכולה להביא את מגילת היוחסין השלמה לפניכם.
עמדנו כולה עם גדול ורב מול הצלם והוא בדק ושב ובדק עם כולנו נכנסים לתוך התמונה
ואני לבי רחב מקרבי סוף סוף התגשם חלום חיי חשתי שאכן אני חלק ממשפחה גדולה ענפה ומסועפת.
למשפחה כזאת כמו משפחת בגדדי שבה כולם שמחים ועליזים מתקוטטים שרים ושוטפים את הבית במים רבים התאוויתי כל ימי ילדותי ונעורי
לאורך כל ימי ילדותי ונעורי חוויתי את החוויה של בדידותה של הילדה -הבת היחידה. אומנם יש לי
אח אך הוא מבוגר ממני בכעשר שנים ובעת שאני הייתי ילדה קטנה בכיתות היסוד של בית הספר היסודי הוא כבר התגייס לצבא ולא היה כמעט בבית. החווייה הבסיסית שלי היא של בת יחידה. קנאתי מאוד בילדים שגדלו בקרב אחים ואחיות רבים וידעתי שכאשר אהיה גדולה תהיה לי משפחה
ענקית כמו זו של משפחת בגדדי שהתגוררה סמוך אלינו ובה היו שמונה בנים וארבע בנות וגם סבא וסבתא קשישים. בביתם של משפחת בגדדי ניגן הפטיפון יומם ולילה שירים ערביים במנגינה מסולסלת ובקולי קולות. את הרצפה שטפו במים רבים. ניחוחות התבשילים המתובלים עלו מהבית יומם ולילה. תמיד היו שם קולות שמחה, מריבה שיח ושיר לעולם לא היה הבית שוקט ודומם כמו בבתים האחרים שבהם כמוני גדלו ילדים יחידים או שניים שלושה בלבד.
למשפחה כזאת כמו משפחת בגדדי שבה כולם שמחים ועליזים מתקוטטים שרים ושוטפים את הבית במים רבים התאוויתי כל ימי ילדותי ונעורי.
כוונת הדברים שהסתתרה מאחורי הפנייה התמימה הזאת הייתה למה שלא תלכי עכשיו לתפוס לך לחתן אחד מבני הרב הרבים?
גם אימי ז"ל הייתה שותפה לתחושת הבדידות שלי וגם היא הוקסמה מאווירת היחד ההומה של משפחת בגדדי ולכן היא טיפחה בליבה חלום של אושר עבורי. משאת חייה היתה שאינשא לאחד משמונת בניו של הרב הספרדי של עירנו. בתו של הרב למדה יחד אתי בסמינר למורות והיינו מיודדות מאוד. אמי מידי שבת כאשר היינו מסיימים לסעוד את סעודת השבת היתה אומרת לי בעדינות: "מרגלית אולי תלכי קצת לאסתי. השבת כה ארוכה למה שתשתעממי לבד? כוונת הדברים שהסתתרה מאחורי הפנייה התמימה הזאת הייתה למה שלא תלכי עכשיו לתפוס לך חתן אחד מבני הרב הרבים? אם תתפסי לך אחד מהם תהיה לך משפחה גדולה חמה אוהבת. אמי הכירה היטב את הרבנית שהייתה אישה טובה, חכמה וחמה והיא ייעדה אותה להיות חמותי האוהבת שתאהבני בוודאי כבת ותעניק לי את מסגרת המשפחה הגדולה שהיא אמי לא הצליחה ליצור עבורי.
למגינת לב אמי היה בחיר לבבי גם הוא נצר למשפחה לא גדולה וחלומה נגוז
וגם אני שקעתי במירוץ החיים ובטרדות השעה והחלום פינה את מקומו לחלומות אחרים
אך למרבה אכזבתה של אמי אף לא אחד מבני הרב בחר בי להיות לו לאישה. כולם נישאו למגינת ליבה בזה אחר זה לנשים אחרות שלא היו הבת שלה. נישואיהם זה לאחר זה שברו את ליבה והיא כאבה את כאב אובדן חלומה שהבת שלה תזכה לנישואי ייחוס, לאהבת חמות הגונה ולחיבוק של משפחה גדולה. אני נותרתי בגפי עד אשר ברבות הימים לבו של הקיבוצניק הזריז ולבבי דבקו לאהבה ונישאנו. אך למגינת לב אמי היה בחיר לבבי גם הוא נצר למשפחה לא גדולה וחלומה נגוז
וגם אני שקעתי במירוץ החיים ובטרדות השעה והחלום פינה את מקומו לחלומות אחרים חלקם ניתנים להשגה וחלקם כמו חלום זה נמוגו או אולי רק שקעו עמוק בלבי נרדמו ונמו להם עד לרגע זה בו אני ניצבת חגיגית וחבוקה על ידי אנשים ונשים שבצו השעה הם שותפים לאותה תמונה משפחתית אליה אני שייכת ברגע זה ובכל זאת לבי הומה אל כולם אהבה ואני חשה הפלא ופלא אהובה על כולם גם ללא הכר אותם וגם בידיעה שגם מעתה הם לא ילוו בהמשך דרכי והמפגש אינו אלא תוצר של הנסיבות. ויחד עם זאת עצם החוויה של המפגש והשמחה המשותפת, עצם הידיעה שהתמונה הזאת של כל הזוגות הנושאים אתם את עברם המורכב עמוס ההחלטות הגדולות החשובות, הקשות ורבות הכאב היא עדה שעתה ברגע זה כולם מוכנים להניח את העבר ולהיות יחד בשמחה הגדולה של נישואי הזוג החדש.
רגע ההתייצבות הזה לצילום המשפחתי מגלה לי שאין בעולם פרידות מוחלטות.
והימים הבאים מחשבותיי נושאות אותי לאמירה: "בא לי כל כך להיפטר ממנו לנצח ,לשכוח שהוא קיים" שאותה אני שומעת בחדר העבודה שלי מידי פעם מנשים שמגיעות לייעוץ. הן כה נכספות להפרד מבני זוגם ולהרגיש שהן יכולות להיות חופשיות בלעדיו כציפור דרור. רגע ההתייצבות הזה לצילום המשפחתי מגלה לי שאין בעולם פרידות מוחלטות. כי החיים המשותפים יצרו עוד חיים וייצרו עוד חיבורים נוספים וכל פרידה יוצרת מצבי חיבור חדשים ממקום חדש. ממקום של התחשבות בדור החדש וגם ממקום יותר בוגר של התחשבות בבני הזוג לשעבר, בהוריהם ובמשפחה הרחבה. ואני מרגישה שהרגע הזה של ההתייצבות לצילום המשותף היה רגע של חסד בו אנשים רבים שהיו יכולים למצוא תירוץ זה או אחר להיעדר מהחתונה הזאת בחרו להתייצב בה וכולם התייצבו במראה טוב ובחיוך על השפתיים. ואולי לערב אחד הונחו העלבונות ומכאובי העבר בצד והאישה הראשונה והאישה השנייה יושבות להן שבט נשים גם יחד כדי לסלול דרך לאמונה ולתקווה שהעתיד של בני הזוג יהיה רווי אושר ונטול כאב. וכלם לאחר החופה ובעת הסעודה נשאו רגליים במחולות המצלתיים והייתה שמחה גדולה. וגם אם בלב עלה אי פה אי שם מכאוב, או זכרון עלבון בערב זה היו הכול עסוקים בפילוסה דרך השמחה לעתיד לבוא.
ואני ממש כמו משפחת בגדדי למרות שאני לא שוטפת את הרצפה בהרבה מים והכול בסדר כל עוד הנכדה שלי מזכירה לי שיש ליטוף בעולם
וימים אחדים לאחר מכן חלו ימי החנוכה והזמנתי את ילדי ואת בני ובנות זוגם וזוגן ואת כל נכדיי כולם שיחיו לאורך ימים טובים לערב הדלקת נר שמיני של חנוכה. והנרות האירו את ביתנו וריח הלביבות החמות אפף את כולנו ונכדתי הקטנה שמה את שתי כפות ידיה הדביקות מלביבת חג ספוגת שמן על לחיי ואמרה סבתא! ואני הרגשתי שכל עולמותיי מתחברים עלי והרגע של שם בחתונה שרויה בטוב בין אנשים שאת רובם אני לא מכירה והרגע הזה כאן שבו נכדי מקיפים אותי באהבה ולבי הומה להם הם שניהם רגעים של שייכות גדולה לעולם שיש בו כאב ואימה וקנאה וחרדה ויש בו גם אהבה ורוך והתחשבות וחמלה. ורציתי כל כך לחבק את אמי ולהגיד לה אמא זה בסדר יש לי משפחה ענקית וזה בסדר שלא התחתנתי עם אחד הבנים של הרב הספרדי הראשי של העיר וזה ממש בסדר שגם לקיבוצניק הזריז אין תריסר אחים. ומרות זאת אני ממש כמו משפחת בגדדי למרות שאני לא שוטפת את הרצפה בהרבה מים... והכול בסדר אמא כל עוד הנכדה שלי מזכירה לי שיש ליטוף בעולם וכל עוד גם אני סעיף במשפחה מרובת ענפים וסעיפי סעיפים ונספחי נספחים מכל עבר וכולם עומדים מול הצלם בחגיגיות של הבנת גודל הרגע של זוג חדש בתחילת דרכו . הכול בסדר אימא לא צריך לדאוג!
מרגלית קוטב מורה לפילוסופיה אינדיאנית
ו"לתורה בדרך אחרת."
