לאחד את החלקים שבנו ..לשנה חדשה !

אנו בנויים מחלקים רבים, לעיתים יש עימות או קונפליקט בין חלקינו השונים השוכנים בתוכינו. בגילאים שונים חלקים מסויימים דומיננטיים יותר ואחרים פחות.

החודש חגגתי יום הולדת כבר בת 30 ועוד 17 - מפרקת לי את המספרים , כדי שיהיה לי קל יותר לעיכול. ראש השנה בפתח וזה זמן מעולה לכנס את כל החלקים שבתוכי לסוג של ישיבה.

לקחתי את עצמי לחוף הים, מקום בו הכחול של המים והשמים נפגשים והריח של המלוח פותח לי את ערוצי ההידברות הפנימיים.

כינסתי את חלקיי הרבים, היה לי חשוב לבדוק אילו חלקים בתוכי קצת איבדו את הדרך השנה, ואילו רוצים להשמע בשנה הקרובה , איזה חלק זקוק לעזרה, מי מהם תפס אצלי מקום חשוב ומי פחות, מי נגד מי, או מי התאחד עם מי וככה בלי ששמתי לב הפכו אחד.

אפשר לקרוא לזה סוג של חשבון נפש, או חישוב מסלול מחדש, לא עקרוני במיוחד, מה שהיה מהותי עבורי הוא לבדוק דברים בתוכי ולרקום תוכניות לשנה הבאה.

לא התכנסתי כאן לכתוב על פרטי הישיבה, זה אולי יהיה נכון לפעם אחרת....אך פגישה עם עצמי וחלקיי העלתה בי זכרון רחוק, של אותו חלק מהותי שבי – המרדני !

אני עדיין מרגישה לפעמים כמו מתבגרת, ואותו חלק מרדני שבי – היה משמעותי מאוד במשך שנים רבות, החלק הבועט, זה שלא רוצה שיחליטו עבורו, זה שפורץ מסגרות, ולא מוכן לקבל מרות. חוקים וגבולות הם אתגר עבורו, ובעלי סמכות מפריעים לו בדרכו האינדיבידואלית חסרת התקנה.

החלק המרדני ולא ממש צייתני שוכן עדיין בתוכי, אמנם היום הוא בוגר יותר, מתון, מפוייס ובועט פחות. אבל הוא תמיד הולך איתי, וישנם מצבים בהם הוא מניף את דגלו.

אני זוכרת את עצמי כמתבגרת, בשבועות הראשונים בהם קיבלתי רישיון נהיגה. אני ישובה עם אמי ברכב, היא בצד הנוהג ואני בצד המתבגר המפציר בה שתאפשר לי לאחוז את ההגה בידיים, .מבקשת שוב ושוב להתחלף איתה ולאפשר לי לנהוג.

אמי שחוק וסדר הם נר לרגליה, מסרבת בכל תוקף, בטענה שרישיון הנהיגה שלי לא עליי ושוטר עלול לתפוס אותנו.

ואני כמתבגרת עם קושי לדחות סיפוקים, שוללת כל אפשרות שימצא שוטר בסביבה . סה"כ מדובר בכמה רחובות עד שנגיע הביתה .

כנראה שפרץ העקשנות שלי התיש אותה , כיוון שבסופו של דבר היא התרצתה. ואני בהתלהבות של נערה מתבגרת ובלי לחשוב פעמיים, התיישבתי במושב הנהג, ונסעתי מרחק של כמה עשרות מטרים בלבד.

עד ש...מרפי הגיח מעבר לפינה, ומשום מקום צץ לו שוטר במדיו המגוהצים. כשחציתי את הצומת המרומזרת, סימן לי לעצור בצד.

,עברת באדום" כך טען ..ואני המומה ..וביחד עם אמי שהייתה מאוד נבוכה מהסיטואציה",

אני עונה לשוטר (קצת בחוצפה האמת ) "ממש לא עברתי באדום" , אני בטוחה בכך, אלא אם כן חטפתי עיוורון צבעים לכמה שניות ..מה שלא ממש סביר שיקרה, ואמי לידי, אף היא שמה לב שהרמזור היה בצבע בו מותר לעבור.

אבל לכי תתווכחי עם שוטר, מגוהץ מדים וחמור סבר, שבטוח בצדקתו ..כי שוטרים יש להם יכולת מופלאה לראות טוב יותר צבעים של רמזורים.. ..והאיש הכחול מבקש לראות רישיון נהיגה.

תחושת חוסר נוחות עלתה בי, אך לא איבדתי את האסרטיביות שלי , ויצא לפעולה החלק שבי שיש לו שיעור גדול מול סמכויות, (כשהוא נתקל בכחולי המדים משהו בו מתקומם) וחוש הצדק שלי שאותו אני מאוד אוהבת, התייצב להגנתי, חוסר הצייתנות שלי החל להשמיע קולו, וקרא להצטרף למאבק לעוד כמה חלקים לא ממש מרשימים כמו חוצפה, אימפולסיביות וכו'.

כשהמודע שלי רואה את כחולי המדים הוא נכנס ל shut down...

יתכן ויש לי איזה עניין לא פתור מאז גיל 5 כשהתחפשתי לשוטרת , אולי נשארה שם איזה טאורמה קטנה .

בכל אופן, החוצפה שלי דרשה מהשוטר הלא ממש נחמד, לקפוץ הביתה כדי שאוכל להוכיח לו שאני כשרה לנהיגה ויש לי רישיון בתוקף ששוכב לו שם במגירה בבית .ממש עניין של כמה דקות ואני מייד מוכיחה לו שעברתי טסט ראשון, ואני והכביש בסבבה, ובאותה נשימה אני מתעקשת על כך שהרמזור בירך אותנו וקרץ לנו באורו הירוק לעבור את הצומת בבטחה.

אבל העיניים היפות שלי לא עזרו במקרה הזה, וגם העקשנות לא תרמה. הוא נעץ בי מבט סמכותי, כזה שמפקפק ביושרי, כמו שרק שוטר יודע , (אני משוכנעת שהם מקבלים הכשרה לכך בקורס לשוטרים מתחילים ) יש להם את המבט אוכף חוק הזה בעיניים..

מפה לשם, רשם פרטים ..ואחרי מס' שבועות הגיע זימון לבית משפט.