שנות טובות להדפסה

תקופת החגים היא תקופה של חשבון נפש, הצבת מטרות חדשות ובעיקר התקופה שבה רגשות האשם מתחילים לחלחל (לפחות כך זה אצלי). אז השנה החלטתי שלא עוד, אני לא נכנעת לרגשות האשם, לא בוחנת כמה הצלחתי או לא הצלחתי בשנה שעברה, אלא רק יושבת ומאחלת לעצמי דברים נהדרים לשנה הקרובה. ישבתי עם עצמי וחשבתי, מה הייתי מאחלת לעצמי לשנה החדשה?

התחלתי לחשוב על כל מיני משפטים שמלווים אותי במשך השנה... השראות קטנות שעוזרות לי ביום יום ועוזרות לי ברגעים הקשים.

ואז עלה לו הרעיון להכין גלויות להדפסה חינם, כאלו שכל אחת תוכל למסגר ולתלות בבית שלה, בפינה שמוקדשת לעצמה. את הגלויות עצמן ניתן להוריד בבלוג שלי. אבל את המשמעות מאחורי כל משפט, ניתן לקרוא ממש כאן.

אני אוהבת את מה שאני עושה, אני הולכת בדרך שלי

כמה קשה להיות עצמאית. אני זוכרת את הפחד הגדול כשפתחתי את העסק. אפילו כתבתי על כך פוסט כאן בבלוג. אחד המשפטים שעזר לי במיוחד (ועד היום הוא תלוי לי בפינת העבודה), היה ״אני אוהבת את מה שאני עושה, אני הולכת בדרך שלי״. אני זוכרת שחזרתי על המנטרה הזו שוב ושוב וכמו קסם, הפחד התפוגג ואני הרגשתי שאני בדרך הנכונה. אני רק צריכה להמשיך לצעוד בה.

אני קלילה כמו נוצה, לא לוקחת ללב

משפט שמלווה אותי בחיים האישיים שלי והמקצועיים שלי. כשהייתי ילדה הייתי מאוד רגישה... הילדים היו מציקים לי בבית הספר וכשהייתי חוזרת הביתה, אמא שלי הייתה אומרת לי ״מה את מתייחסת אליהם? אל תקחי הכל ללב״. אבל אני לקחתי ללב. עם השנים, פיתחתי לי עור של פיל והפסקתי לקחת ללב. זו תחושה נפלאה להצליח שלא להתייחס להצקות, לסירובים ודברים אחרים. היכולת להיות קלילה ולא לקחת ללב זו מתנה נפלאה לאחל לעצמך לשנה החדשה.

זמן אמא

כדי להיות אמא טובה, אני חייבת להקדיש גם קצת לעצמי. לפיתוח הקריירה, להגשמה העצמית, לטיפוח (מינימלי) ובעיקר בשביל השפיות שלי. בכדי שחלקיק מהרשימה המכובדת הזו יצא לפועל, אני חייבת ״זמן אמא״. על אף רגשות האשם הכבדים וציקצוקי הלשון שאולי אקבל (שלא מזיזים לי כי אני קלילה כמו נוצה), השנה, אני אקדיש לעצמי זמן אמא, פשוט כדי שאוכל להטעין מצברים ולהיות אמא הרבה יותר טובה.

לא מושלמת, שלמה

פעם הייתי פרפקציוניסטית, היה לי חשוב להיות מושלמת ולהצליח בכל מה שעשיתי/ניסיתי לעשות. כמה סבלתי בתקופה הזו... הייתי נטפלת לכל דבר שלא היה בדיוק, אבל בדיוק כמו שרציתי, הייתי נכנסת לדיכאון קליני אם לא הייתי מצליחה לבצע פעולה ( אפילו חדשה) בשיא השלמות. אני סבלתי וכך גם כל מי שהיה סביבי. עד שהבנתי שאני ממש לא חייבת להיות מושלמת, אני פשוט צריכה להיות שלמה. הבנתי ש-90% הוא ה-100% החדש ולמדתי לשחרר את ה-10% שבעבר היו משגעים אותי. בשלב כלשהו אפילו נהנתי מדפקטים קטנים וגיליתי שיש יופי גם בחוסר השלמות... ובינינו.. תמיד שנאתי את המושלמים והמושלמות האלו... אז אני מעדיפה להיות קצת פגומה, אבל שלמה מבפנים.

יש לי את זה!

בעידן שבו הפינטרסט שולט וכולם נראים מושלמים (מעצבנים שכמותם). קורה שאני מרגישה קצת מדוכדכת, כי בתחושה שלי, כולם מצליחים חוץ ממני. זה השלב שבו הספק מתחיל לכרסם ואני מתחילה לרדת ברכבת ההרים שנקראת עצמאות. למה רכבת הרים? כי יש תקופות זוהר בהן יש לי המון פרוייקטים ומלא עבודה ויש תקופות של שממה צחיחה. ובהתאם לתקופה, מצב הרוח עולה ויורד ממש כמו ברכבת הרים. בתקופות השפל, אני צריכה להזכיר לעצמי שיש לי את זה! שבעצם זו רק תקופה קצת לא טובה ושאני, פשוט ממשיכה וממשיכה עד שהתקופה תהפוך שוב לטובה.

אני לא שוכחת לחגוג, אפילו הצלחות קטנות

כמה קל לנו לשכוח את ההצלחות הקטנות שלנו, אבל כמה חשוב לחגוג אותן. הן אלו שמרימות אותנו, מעצימות אותנו ומאפשרות לנו לצמוח ולגדול. כך שאני מאחלת לעצמי שלא אשכח לחגוג את ההצלחות הקטנות... רק כך יגיעו להן גם הצלחות גדולות יותר.

ואת כל איחולים שאני מאחלת לעצמי, אני מאחלת גם לכן, נשים יקרות, עצמאיות, אימהות, רווקות או נשואות... שתזכרו שאתן מדהימות, מוצלחות ושלמות. ולכל מי שרוצה להוריד את הגלויות, אני מזמינה אתכן לבלוג שלי, שם ניתן להוריד את הקבצים בחינם.

?אשמח לדעת, איזו ברכה כל אחת מכן בוחרת לפינה הפרטית שלה ומה כל אחת מכן מאחלת לעצמה לשנה החדשה...