לילה לילה לא שקט

ואתה כבר 15 שנים מת.

לילה לא שקט

ואתה כל כך מת

אני זוכרת כל שניה מהיום שהופרית אצלי בבטן

9 חודשים של אושר חסר גבולות עברו עלינו.

אז לפני 15 שנים הטכנולוגיה לא היתה מאוד מפותחת ובכל זאת דאגנו לראות אותך מספר פעמים באולטרסאונד תלת מימד שרק התפתח ופיזרנו את התמונות שלך לכל דורש.

הרגשתי יפה..הוספת לי חן שלא היה שם שניה לפניך.

אהבתי אותך כל כך...

התרגשתי מכל תנועה שלך ובהיתי שעות בתמונותיך בתוך הרחם שלי

חיכינו לך..כל כך חיכינו לך..

זוכרת את הרגע שהמים בקעו..הייתי כבר ממש מוכנה להיות אמא שלך

לא היו פלגי מים כמו בסיפורים רק מעט והם לא נראו כמו מים בכלל.

נהגתי לבית חולים עם כאבים עזים אבל עם חיוך זורח מאוזן אחת לשניה.

חדר לידה היה מלא ולא ממש התייחסו אליי

אני הייתי בהתרגשות שיא ולא הבנתי איך הם לא מתרגשים איתי

הרי עוד רגע אתה תיוולד

תינוק רך ואהוב שהתבשל לי שנים בנשמה

ותשעה חודשים שלמים בבטן.

נכנסתי שוב לאחות לנסות לזרז אותה כי כבר כל כך רציתי לראות אותך

היא היתה עסוקה ושאלה .

את מרגישה תנועות עובר?

"אני לא מרגישה" אמרתי כדי לנסות לזרז אותה

הם הכניסו אותי וחוברתי למוניטור..

בכיתי וצחקתי ביחד, כולם היו מופתעים ממני איך בתוך הצירים אני צוחקת

אני הולכת להיות אמא של עומרי צעקתי

אני כל כך מתרגשת.

היו שם הרבה רופאים

היתה לי מחיקה מלאה

המוניטור הראה דופק חלש מידי

החליפו מוניטור ועוד אחד

הרופאים המליצו ניתוח קיסרי

הרופא האחראי החליט שלא צריך

אני הייתי מאושרת בכלל לא הבנתי שאתה בסכנה

לא הבנתי שזה הדופק שלך שנחלש, גרמו לי להאמין שהמוניטור מקולקל

כל כך חיכיתי שיוציאו אותך ויניחו אותך על החזה שלי

ואשמע את הבכי הזה שחלמתי עליו שנים

בסוף הם הוציאו אותך במלקחיים

אתה לא בכית

אני כן

בכיתי עוד

בכיתי הרבה

אחרי מספר דקות הביאו אותך אליי היית כחול ושקט כל כך

הרופא הרגיע אותי..הכל בסדר אמא

יש לך ילד מהמם למה את בוכה?

ואני בכיתי ולא הצלחתי להפסיק

כי אמהות יודעות

גם כשהן לא באמת יודעות.

ואז לקחו אותך לפגיה..למרות שלא היית קטן בכלל 3.355 שקלת

חיברו אותך לכל מיני מכשירים

ואני רציתי אותך כל כך

רציתי לחבק אותך

לשיר לך

לנשק אותך

להניק אותך

רציתי להיות אמא שלך.

אחרי שעה הרשו לי לרדת לכסא גלגלים ולבקר אותך

היית יפה כל כך..כבר לא כחול

עדיין לא נושם לבד

בתוך עריסה סגורה עם צינורות

רציתי לקרוע את כולם ולחבק אותך אליי

ובמקום זה..

התעלפתי

ואיבדתי את ההכרה

ועברתי לעולם אחר

ולא רציתי לחזור

ואחרי זמן ארוך וטיפול ממושך חזרתי

ואתה עדיין לא

ובכיתי והתפללתי והתחננתי

אבל לאלוהים היו תכניות אחרות בשבילך

היית יפה מידי

נולדת מלאך.

וככה שלושה ימים קשים ובלתי אפשריים

ואז הצמחת כנפיים

ובאנו להיפרד מימך לפני שנותקת

ושרנו לך שירים וחיבקנו וליטפנו

ובכינו כל כך

על החלום שהתגשם לכל כך מעט

והשארנו אותך שם ועלינו למחלקה

וחיכינו לך..

שתחליט לעזוב

ואז עזבנו גם.

יצאנו מבית חולים בידיים ריקות

אין קללה קשה מזאת.

והיום 15 שנים אחרי

הכאב עוד מפלח את הבפנים של הבטן

הכל מזכיר אותך

הכל אומר אותך

אתה חי ונושם בתוכי

נוכח ואמיתי

ילד אהוב שלי כל כך.

ומחר..כמו כל שנה

אבוא לחבק את הסלע שלך

אבוא להריח את האבק שנצבר שם מהפעם האחרונה שביקרתי אותך.

ואעצום את העיניים ואדמיין אותך

נער בן 15 יפה כל כך

גבוה ותמיר עם עיניים טובות

מלאות רוך ואהבה

ואתה תלבש לבן כמו כל שנה

ותחייך אליי ותגיד שאתה אוהב

ואתה סולח

ואני אמשיך לכעוס עליי

כי אולי אם..

אז היית פה באמת.

ילד אהוב שלי אני לא שוכחת

ולא סולחת

וכואבת

ומתגעגעת

יום הולדת שמח :)