איך לצאת לחופשה עם הילדים ולהישאר בחיים

שנה שעברה נחת עליי חודש אוגוסט (הידוע בכינויו ״אוגוסט המקולל״) כמו סטירה מצלצלת. היה חום אימים, הייתי בהריון עם נלה והייתי חייבת להעסיק את איליי במשך שלושה שבועות ארוכים (ולוהטים). השנה החלטתי: לא עוד ובמקום לסבול בחום ולשבור את הראש, ארזתי את כל המשפחה (ואני מתכוונת לכ-ל המשפחה, כולל ההורים שלי ואחי) וטסתי לארה״ב לבקר את סבתא שלי (עליה כתבתי בפוסט הזה שיש בו גם פירנטבל מהמם להורדה).


הסיבה לנסיעה: סבתא שלי אדל (96) ונלה (8 חודשים). מפגש בין דורי מרגש

מרפי לא חס עלי השנה ויום לפני הטיסה נלה חלתה באדמדמת, מה שהפך את הטיסה הלוך לסיוט (חום, בכי וייסורים, אבל היי- לפחות היא לא הקיאה עליי). כל ההכנות שלי לטיסה עם קטנטנים (עליהן תוכלו לקרוא בפוסט הזה) היו תקפות רק לאיליי. לשמחתי, כל הטיפים שכתבתי בפוסט עבדו ואיליי נהנה מכל רגע של הטיסה (וכשאני אומרת טיסה, אני מתכוונת למסע של 24 שעות שכלל שתי טיסות ארוכות וקונקשן של 5 שעות בפריס).


חזרתי מהחופש (I lived to tell the tale) עם תובנות וטיפים חדשים להישרדות בחופשה המשפחתית.


ציפיות ומציאות


נסענו לשלושה וחצי שבועות והאמת, היה יותר קשה ממה שציפיתי, בעיקר כי נלה שלי, שתמיד שמחה ללכת לכל אחד, פתאום נצמדה אליי ולא הסכימה לעזוב אותי. היא לא הסכימה ללכת לאבא שלה, לא לסבתא או סבא (שהגיעו בתור תגבור) ורצתה להיות רק על אמא שלה (אני). מזל שהבאנו איתנו מנשא לתינוק, מכיון שכל ניסיון שלי לרגע לעצמי גרר צווחות אימים שלא פסקו עד שהיא חזרה לחיקי. כנראה שהיא הרגישה שהיא במקום זר והייתה זקוקה לאמא.

זה היה קשה. מאוד קשה. כל כך חיכיתי לחופש הזה ולא הצלחתי להינות ממנו כראוי. למעשה, כל הציפיות שהיו לי מהחופש התפוגגו והייתי צריכה להערך מחדש. לאחר שעברתי את כל שלבי האבל על החופשה החלומית שלי (למקרה שתהיתן: הכחשה, זעם, מיקוח, דיכאון וקבלה), הבנתי שזהו המצב החדש וש