איך לטוס לחו״ל עם קטנטנים ולהישאר בחיים

בעוד שבועיים אני נוסעת לבקר את סבתא שלי בארה״ב, לאחר שלא ראיתי אותה שלוש שנים. אני מאוד קשורה לסבתי בת ה-96 ולאחר שאיבדתי השנה את הסבתא הישראלית שלי, החלטנו פשוט לעזוב את הכל ולסוע באוגוסט. כמובן שחודש האימים שחווינו בשנה שעברה, הידוע בביתנו בכינויו ״אוגוסט הנורא של שנת 2015״, תרם להחלטה שלנו. מדוע הוא קיבל את השם הזה? זה כמובן נושא לפוסט בפני עצמו, אבל אני אתמצת: אוגוסט של 2015 היה חודש חם, חם מאוד. אני לא זוכרת יום מתחת ל-34 מעלות. הכל היה יכול להיות טוב ויפה לולא הייתי בהריון מתקדם ובחופש עם ילד בן שלוש וחצי. וכשאני אומרת חופש, אני מתכוונת ל״איך לעזזל אני אמורה להעסיק ילד בגיל הזה במשך יום שלם, כשבחוץ נוטף ורוב הפעילויות במזגן עולות כסף״? התשובה: מנוי לבריכה וסיבובים בקניון תוך שהוא בוכה כי הוא רוצה שיקנו לו ואני רצה לשירותים כל שתי דקות. אני אחסוך מכם את מלוא הזוועות של אוגוסט 2015 בעיקר כי אני מעדיפה לחיות בהכחשה ולא להיזכר בקיץ הארור ההוא.



השנה אוגוסט צפוי להיות חודש נפלא. אנחנו טסים לשלושה שבועות, לחופשה משפחתית עם זוג קטנטנים (4.5 ו-0.7). יחד איתנו נוסעים אחי, ארוסתו וההורים שלי. ככה זה אצלנו בבית, כשאנחנו מודיעים שאנחנו רוצים לבקר את סבתא, הועדה המשפחתית מתכנסת ומקבלת החלטה סופית ובלתי ניתנת לערעור שכולם קונים כרטיסים ומצטרפים. לפני שהיו לנו ילדים זה הרגיש לנו קצת מוזר ואפילו מעיק, אבל היום, אני דווקא שמחה ליסוע עם ארבעה בייביסיטרים בילט-אין.


לטוס עם תינוק בטיסה ארוכה זו משימה לא פשוטה בלשון המעטה (מניסיון), כך שאני ממש לא מצפה לפיקניק בנסיעה עם שניים קטנטנים. ניסיון העבר לימד אותי שעליי להיות ערוכה לגרוע מכל, לארוז דברים שיעזרו לנו להעביר את הזמן, לחשוב על כל הסינריוס הכי גרועים, לדוגמא: להתחיל את הטיסה מכוסה בקיא עם תינוק שיש לו חום גבוה על הידיים (תענוג) ולחשוב לעצמי, חבל שלא ארזתי לעצמי גם בגדים להחלפה לטיסה.


אז השנה החלטנו להיות מוכנים לכל סיטואציה ולארוז מבעוד מועד את הדברים הנחוצים לטיסה עם ילדים קטנים. כשאחזור, כמובן אהיה יותר חכמה ונראה אם אני באמת אשרוד את המסע הזה. בינתיים, אני יכולה לשתף אתכם בתכנית הפעולה שלי.


הזמנת כרטיסים


זה בעצם השלב הראשון של התכנון והוא קריטי בעיני כשמתכננים את המסע. כביכול, להזמין כרטיסים זה קל! חושבים על תאריך, מוצאים טיסה ומעבירים כרטיס. כך לפחות חשבתי, עד שהבנזוג (שהוא הקול השקול/רואה שחורות מבינינו, זה שצופה את כל הבעיות מראש, שמתכנן את הדברים ושמגיע לו כל הקרדיט לרעיונות בפוסט הזה) האיר את עיניי. מסתבר שכשנוסעים עם ילדים, לא כדאי שהקונקשן יהיה קצר מידי (כי שעה וחצי בין טיסות עם בן 4.5 ובת 0.7 זה לא ממש זמן סביר בין טיסות) או ארוך מידי (כי מי רוצה להיתקע 8 שעות בשדה תעופה עם בן 4.5 ובת 0.7). הטיסה הכי מוצלחת שמצאנו הייתה עם קונקשן של 5 שעות. לא מדהים, אבל עדיף על האלטרנטיבות. עד שנוחתים, שלוקחים את המזוודות, יושבים לאכול משהו… כבר לא נשאר הרבה זמן לבלות עד הטיסה הבאה.

הקטנטנים שלי... בתמונה הם חמודים...

אם אתן טסות עם תינוק בן פחות משנה, אני ממליצה להתקשר לחברת התעופה ולהבטיח שתהיה לכן עריסה לטיסה (הייתן חושבות שזה ברור מאיליו, אבל זה לא). אחרי שדיברתי עם הסוכן, עם חברת תעופה אחת בארץ והחברה השנייה שעושה את הקונקשן ואף אחד לא הסכים לשמור לי עריסה. התקשרתי (ותודה לאמא שלי על הרעיון), לשירות לקוחות של החברת תעופה בארה״ב. תוך כמה דקות הייתה לי הבטחה שתהיה לי עריסה בטיסה הארוכה. שזה מצוין, כי ממש ל